כוכב קולנוע – 15 דקות של תהילה
עוד לפני שנולדתי, בשנת 1968, טבע האמן האמריקאי אנדי וורהול את הביטוי המפורסם "בעתיד, כל אדם יזכה לפרסום עולמי של 15 דקות". אז אתחיל מהסוף ואגלה לכם שלא באמת זכיתי בחמש עשרה דקות של תהילה, לא התפרסמתי בעולם וגם ממש לא הפכתי לכוכב קולנוע. אבל כן השתתפתי בחוויה ייחודית, שבסופה גם זכיתי להשתתף בסרט קצר במסגרת פרויקט "יותר מאלף מילים". והיום לפני שנה, הסרט בו השתתפתי גם עלה לערוץ היוטיוב של קיבוץ נחל עוז וצבר עד כתיבת שורות אלה למעלה מ-2,000 צפיות, אז זו בהחלט סיבה טובה למסיבה, או לפחות סיבה לשתף קצת את אותה חוויה.
הסרט של קיבוץ נחל עוז מתוך פרויקט "יותר מאלף מילים" – הביתה
תקציר הסרט "הביתה"
הסרט "הביתה" מספר על יואב (בן הקיבוץ, שעזב את קיבוץ נחל עוז בילדותו) וגלית, זוג צעיר שמתלבט האם לבנות את חייו בקיבוץ נחל עוז. אביו של יואב היה דמות מרכזית ומשפיעה בקיבוץ נחל עוז. כאשר החלו לצוץ בעיות במצב הביטחוני והכלכלי בקיבוץ, הוריו החליטו לעזוב. יואב לקח את העזיבה באופן קשה מאוד ומאז לא הגיע לבקר בקיבוץ. עבור גלית החיים בקיבוץ נשמעים כדבר אטרקטיבי וקסום. בסופו של דבר יואב נכנע ללחצים של גלית והם מגיעים לביקור ראשון בקיבוץ במסגרת סיור של מתעניינים בקליטה בקיבוץ. במהלך הסיור, דליה, אחראית הקליטה בקיבוץ, מפגישה את בני הזוג עם מקומות וחברים מהקיבוץ אשר מזכירים ליואב את עברו והופכים עבורו את הביקור למסע בזמן…
תסריט ובימוי – סיון בן ארי
מנחה דרמה – אושרי בן דור
מפיקה – אהובה כדורי
צילום – עירית שרביט
קצת על המיזם "יותר מאלף מילים"
פרויקט "יותר מאלף מילים" הינו מיזם של המשרד לפיתוח הפריפריה הנגב והגליל, קרן משפחת סילבר, משרד התרבות והספורט, הרשות לפיתוח הנגב, הקואליציה הישראלית לטראומה, עמותת להב – לקידום הערכים בחברה ומרכז החוסן של המועצה האזורית שער הנגב. פרויקט "יותר מאלף מילים" החל לאחר סיום מבצע "צוק איתן", במסגרתו תושבים מישובים בעוטף עזה והנגב נפגשו על בסיס שבועי בסדנאות דרמה ופסיכודרמה, שבסופו של דבר הובילו ליצירת סרט עלילתי קצר על בסיס החוויות של משתתפי הקבוצות.
במסגרת פרויקט "יותר מאלף מילים", התקיימה גם אצלנו, בקיבוץ נחל עוז, סדנה מרתקת במיוחד, בה השתתפו 16 מחברי ותושבי הקיבוץ. הסדנה נמשכה כארבעה חודשים בהנחייתם של אושרי בן דור וסיון בן ארי המקסימים. בסיומה של הסדנה גם נוצר הסרט "הביתה" בו שיחקו כל משתתפי הסדנה.
החוויה האישית שלי במסגרת פרויקט "יותר מאלף מילים"
אלה חלק מהדברים שכתבתי בקבוצת הוואטסאפ של משתתפי הסדנה והסרט מספר ימים לאחר ההקרנה הראשונית של הסרט "הביתה" שנערכה עבורנו, בקצת פחות מאלף מילים:
קצת אחרי שהתאוששתי מהצפייה הראשונית, כמה מילים: קשה מאוד לראות את עצמך ככה, זה לא משהו שאני רגיל אליו. זה קשה גם בגלל הביקורת העצמית ובגלל שהייתי חלק מהתהליך הזה ואני ישר מתחיל לנתח מה היה, איך היה, מה נכנס, מה לא וכדומה…
ובכל זאת, יצא סרט יפה, מרגש, מפתיע. באמת שלא ידעתי למה לצפות – אבל לא ציפיתי למה שיצא. ואם זה עדיין לא מובן – יצא נפלא!
באמת שהסרט הוא תוצר מופלא ומרגש, אבל כל התהליך הזה היה מרתק ומהנה ולא הייתי מוותר עליו לשנייה. הסרט הוא רק בונוס.
תודה גדולה לכל חברי הקבוצה. כולנו חיים יחד, נפגשים כמעט כל יום, מכירים אחד את השני יותר או פחות. בעיני, הפתיחות שהייתה בקבוצה הזאת, הקבלה, הסבלנות אחד כלפי השני ועוד, הייתה משהו מיוחד. זכיתי לגלות צדדים שלא הכרתי ברבים מחברי הקבוצה, צדדים יפים. הכרתי חברים שלמרות שאנחנו חיים יחד באותו קיבוץ כנראה לא הייתי מכיר ללא הסדנה. בקיצור, היינו באמת קבוצה טובה ושמחתי על כל שנייה שהיינו יחד במהלך התהליך הזה.
לא 15 דקות של תהילה, אבל חוויה גדולה וסגירת מעגל
בסרט שיחקתי את יואב, ועבורי זו הייתה מאין סגירת מעגל. אמנם את ילדותי לא העברתי בין שבילי קיבוץ, אבל זאת הייתה הפנטזיה הגדולה שלי. במשך כל חיי ייחלתי לרגע בו אחיה בקיבוץ וזה אכן קרה קצת לפני גיל 40. למרות שרק כאשר הגעתי לנחל עוז הבנתי מה זה קיבוץ אמיתי, אבל על זה אספר בפעם אחרת. בסרט שיחקתי את עצמי, איך שהייתי אולי רוצה להיות כשהייתי קטן וגם את עצמי היום, כאחד שהגיע לקיבוץ נחל עוז לתהליך של קליטה בקיבוץ.
אז אמנם אינני כוכב קולנוע וכנראה גם לא אהיה. בחמש עשרה דקות של תהילה לא זכיתי, למרות שכאן, במועצה האזורית שער הנגב, התחילו לזהות אותי ואני מתקשה ללכת ברחובות. מפקד האוגדה חלק לי שבחים באחד מביקוריו בקיבוץ, ובאחד מביקוריי בשופרסל קרא לעברי בחניון עודד פלוט, מנכ"ל המועצה, וסיפר לי שצפה בסרט ואמר שאני כוכב. למי שלא מכיר את עודד, אם יש בינינו כוכב, זה בוודאי הוא…
עברתי, יחד עם כל הקבוצה, תהליך ארוך, מטלטל, מהנה, מושקע ומרגש וללא ספק הייתי חוזר עליו שוב. אז לא זכיתי בחמש עשרה דקות של תהילה, אבל נשאר לי סרט של כחמש עשרה דקות וללא ספק זו הייתה חוויה מטורפת, חוויה של פעם בחיים, שבסיומה גם נשארה לי מזכרת לכל החיים :)
שתפו באהבה וזכו למצוות :)
אהבת את הפוסט?
אולי יעניין אותך לקרוא גם את...
