נשיא המדינה לשעבר הוא עבריין מין סדרתי, זה משפט קשה ובלתי נתפס. אני חושב על הדברים שוב ושוב ומתקשה לעכל אותם, מתקשה לקלוט שהאיש הקטן והעלוב הזה הטיל כתם כל כך גדול ונורא על מדינת ישראל.
מספיק לראות את החבורה האלימה הזאת שהקיפה אותו בדרך לכל דיון שהתנהל בבית המשפט כדי להבין שהוא חי בעולם אחר, עולם משל עצמו. הבעיה היא שבעולם ההוא שבו הוא חי היו חוקים אחרים, כללים שונים וערכים שחלים רק עליו ועל סביבתו (או שאולי לא היו כלל ערכים).
ובאותו עולם בו הוא חי הוא הרשה לעצמו לעשות מה שהוא רוצה ולפגוע בדרך בנשים רבות, אני בטוח שלא כולן יצאו וסיפרו על כך. אין לי גם ספק שהוא פגע לא רק בנשים ולא רק בתחום המיני, אלא גם באנשים ובתחומים אחרים, אבל לכך אין הוכחות ועל כך עד היום אף אחד לא התלונן, אז כל הדברים הללו יישארו לוטים בערפל.
בשורה התחתונה מדובר בנשיא שאנס, בנשיא שהטריד מינית, שביצע מעשים מגונים, ששיבש הליכי משפט ועוד. משה קצב נשאר רוב הזמן בפנים חתומות, לא הודה במעשיו, לא התחרט ובטח שלא התנצל. ועל כך הוא נענש, יש יגידו שבחומרה ויש יגידו שבאופן קל מדי, אך הדבר החשוב הוא שמשה קצב ילך לכלא ולהרבה זמן. שם יהיה לו את הזמן לחשוב על הדברים הנוראים שהוא עולל.
אולי היה ראוי יותר אם היה מקבל עשרים שנות מאסר, אך גם העונש שהוא קיבל הוא מספק וראוי לטעמי. כולי תקווה שבית המשפט לא ידחה את ביצוע גזר דינו וב-8 למאי נצפה כולנו בשידורי הטלוויזיה שיראו את משה קצב, האדם הקטן והנאלח, מתחיל לשלם את חובו לחברה.
שבע שנות המאסר שהוא קיבל להערכתי יסיימו את חייו והוא לא יראה יותר אור יום כאדם חופשי. אין לי שום חמלה, צער או אמפטיה כלפיו ואני מאחל לכולנו שנפטרנו מעונשו של זה. דמעות התנין שלו וההתקפות שלו על בית המשפט והתקשורת לא עושות עליי שום רושם מיוחד, הוא אדם שפל וכראוי לאדם כזה הוא ינמק בכלא, כנראה עד סוף ימי חייו.
כולי תקווה שכל אותן בחורות שנפגעו ממעשיו יצליחו איכשהו לשים את הדברים מאחוריהן ויתחילו לשקם את חייהן. אין לי ספק שלעולם הן לא ישכחו את מה שהן עברו ולעולם הן לא יחזרו לחיים נורמאליים לחלוטין, אך אני מקווה שהן מצאו קצת שקט ונחמה בהכרעה של בית המשפט.
לסיום אני אתפלל שכל אזרח במדינה הפנים את המסר של בית המשפט ולמד את הלקח. בין אם מדובר באישיות ציבורית ובין אם מדובר באדם רגיל מן השורה. הגיע הזמן שהאלימות בחברה שלנו תיפסק, שנשים יוכלו לצעוד ברחוב או להגיע למקום העבודה שלהן בלי מורא ופחד והגיע הזמן שאנשי ציבור יבינו שהם לא יכולים לנצל את מעמדם ותפקידם. אני מקווה שעכשיו זה ברור ומובן.
זה לא יום שמח למדינה, זה יום עצוב. אך אולי גם הסמליות שיש בתאריך שבו משה קצב צריך להיכנס לכלא יכולה לתאר את התחושות ביום הזה. כמו המעבר מיום הזיכרון העצוב ליום העצמאות השמח, כך העצב והשמחה ביום הזה מתערבבים להם. עצב שדבר כזה קרה במדינת ישראל, אך שמחה על כך שבית המשפט נתן הכרעת דין וגזר דין כל כך ברורים ובמקום מסוים גם קשים.