זוגיות

כמו שכבר כולם יודעים אני וחגים לא ממש מתחברים יחד. ובכל זאת אתמול היה משהו אחר, אתמול היה משהו מיוחד,

כל מי שמכיר אותי יודע שאני וחגים זה כמו שני קווים מקבילים, לעולם אנחנו לא נפגשים. חגים מעולם לא דיברו

חודשים עברו מאז הפעם האחרונה שכתבתי, חודשים ארוכים. זה לא שאיבדתי את הדחף או הצורך לכתוב, זה לא שאני כותב

כבר שנים שאני לא גר בבית של ההורים. גרתי שנה עם שני שותפים, תקופה עם שותפה וכבר למעלה משלוש שנים

כנראה שאני באמת חולה, רעדתי מקור כל הלילה. אם התכסיתי כל הלילה, זה אומר שאני ממש חולה. ולא, לא סתם

כשאני איתך אני לא רוצה לישון האדרנלין זורם בדם לא רוצה להפסיד רגע או שנייה רוצה לנצל כל דקה ודקה.

הרבה אני לא זוכר מהילדות שלי ואף לא מתקופות מאוחרות יותר, אבל את המקום שבו גדלתי לא אוכל לשכוח. 20

שלושה חודשים שמרגישים כמו שבע שנים טובות חווים, נהנים, מרגישים, מתרגשים, מבלים ותמיד תמיד נשאר טעם של עוד ועוד. ימים

אני רגיש אני לא אדיש אני כואב אני דואב כל מה שמהלב יוצא בעיקר כשאני כותב. אני כנה אני ישיר