יש משהו מפחיד בלילה, לפחות בעיני. אתה נמצא בחוסר שליטה מוחלט, חוסר ידיעה, אין לך מושג באמת מה קורה באותן שעות. זה כביכול אתה, אבל זה לא ממש אתה. אתה לא קובע כמה זמן תישן, מתי תירדם, אם תתעורר באמצע הלילה או לא, ובעיקר – האם ועל מה תחלום.
ויש עוד משהו קטן ומפחיד קצת בלילה, אתה תמיד יודע איך אתה נכנס אליו, אך אף פעם לא יודע איך תצא ממנו. אמנם מבחינה סטטיסטית, כמעט תמיד אתה תצא ממנו כמו שנכנסת אליו. אבל תמיד קיים הסיכוי, או הסיכון, גם אם המינימאלי ביותר – שלא תצא ממנו, שלא תתעורר…
שינה תמיד הייתה אצלי נושא מהותי, אבל אני לא חושב שאובססיבי כמו אצל רבים אחרים (ואולי כן, כי בכל זאת אני חופר עליה עכשיו קטע שלם). פעם, לפחות עד כמה שאני מצליח לזכור, אהבתי לישון הרבה. בשבתות הצלחתי לעיתים לקום אפילו בשעות הצהריים ואני חושב שאהבתי את זה.
אבל אז משהו השתנה, אני לא זוכר מתי, אני לא יודע לשים את האצבע על נקודת הזמן בה זה קרה, אבל פתאום התחלתי להרגיש שאם אני ישן, אני מפסיד משהו. בעקבות זאת צמצמתי במודע באופן משמעותי את שעות השינה שלי והשתדלתי להחזיק את עצמי ערני כמה שיותר.
אחר כך חוויתי תקופה ארוכה של בעיות שינה רציניות מאוד. בעיות שבעיקר הפריעו לי להירדם, שזה בכלל הציק. כי לשכב במיטה, בלי להצליח להירדם, זה אפילו בזבוז גדול יותר מאשר לישון. מעבר לכך שזה פשוט עלול לשגע ולהטריף אותך. ואני כבר לא מדבר על ההתעוררויות הרבות במהלך הלילה.
בשנים האחרונות, כאשר בעיית השינה הסתדרה (או שלא?) נראה לי שסתם התרגלתי לקום מוקדם. בעיקר נכון הדבר לגבי שבתות, אז אני יכול לישון כביכול כמה שאני רוצה, אבל זה ממש לא קורה. בשבת אני מתעורר בשעות שרק הכלבים והזקנים שיוצאים להליכה בים מתעוררים.
ועכשיו אני תוהה, האם כל הסימפטומים שלי בעניין השינה, במהלך השנים, נובעים ממה שכתבתי בתחילתו של קטע זה? אולי בכלל כל הרומן המוזר שלי עם השינה קשור בדבר המפחיד הזה שיש בלילה, בחוסר הידיעה מה קורה שם ואם בכלל אצא מזה? בחיים?
ועוד דבר קטן, שלי באופן אישי הוא מאוד מוזר – מצד אחד יש בעיני משהו מפחיד בלילה, קיים החשש שלא אתעורר. אבל מהצד השני, אני אומר: אם כבר למות, אז למות בלילה, תוך כדי שינה. כשאמות, אני לא רוצה לסבול, אני מעדיף ללכת לישון ופשוט לא להתעורר, בלי כאבים ובלי דרמות מיותרות. אז השאלה היא, האם באמת יש משהו מפחיד בלילה?