עוד פסגה אחת

לפני 16 שנים שמעתי אותם לראשונה וזאת הייתה אהבה ממבט או יותר נכון משמיעה ראשונה. מאז ועד היום לא הפסקתי לרגע לשמוע אותם ולעקוב אחרי כל צעד ושעל שלהם. לכל אלבום שעמד לצאת חיכיתי בציפייה מטורפת ולכל הופעה חשובה או פסגה בקריירה שלהם השתדלתי להגיע. הם אחראים על הרבה דברים טובים בחיים שלי, המוזיקה שלהם ליוותה אותי לאורך כל חיי הבוגרים והרימה אותי לא מעט פעמים מהקרשים. ברגעים הקשים היא עשתה לי מעט טוב על הלב וברגעים היותר טובים היא הייתה הפסקול שהעצים אותם. בזכותם גם הכרתי את אהבת חיי, שאיתה המוזיקה וההופעות נעשו עוד יותר משובחות ומהנות.

לפני 16 שנים לא העליתי בדעתי שיום יבוא ואראה אותם על הבמה בקיסריה, הבמה שהפכה להיות הבית של אמנים כמו שלמה ארצי ויהודה פוליקר מצד אחד וה"פרצים" למיניהם מהצד השני. קשה לי להעלות בזיכרוני להקה כמותם שאי פעם דרכה על הבמה בקיסריה וקשה לי להאמין שדבר כזה יקרה מתישהו בעתיד הנראה לעין, למען האמת פשוט אין להקה בישראל שמשתווה להם, ברמתם ובסגנונם המוזיקלי.

אני בהחלט יכול להכריז על ההופעה של אתמול כהופעה הטובה ביותר שהייתי בה אי פעם והייתי בלא מעט הופעות בחיי, גם של היהודים וגם של אמנים אחרים מהארץ ומחו"ל. כמובן שעם היהודים אני חייב לסייג את זה, היהודים לימדו אותי דבר אחד מאוד בסיסי, כל כיבוש פסגה הוא רק כיבוש זמני בדרך לפסגה עוד יותר גבוהה.

אז מה בעצם היה לנו שם? קודם כל קשה מאוד לתאר את החוויה הזאת במילים, מי שלא היה שם פשוט הפסיד ובענק. קיסריה זה מקום מיוחד, מקום שהאווירה בו שונה, אחרת (ולא, אני לא מתכוון ללחות המטורפת באוויר). מרגע שנכנסים לקיסריה מרגישים עוצמה בלתי מוסברת וזה עוד לפני שהדיסטורשן של הגיטרה התחיל לנסר ולפני שהתופים החלו להלום בקצב. המקום התמלא תוך דקות קצרות, היהודים סולד אאוט בקיסריה למרות כל המבקרים והמקטרגים!

כבר מהשנייה ששבעת המופלאים האלה עלו על הבמה הבנתי שמשהו טוב מאוד עומד להתרחש בערב הזה, רק לא הצלחתי לשער בנפשי כמה טוב זה באמת יהיה. הפתיחה הייתה חזקה וסוערת כמו שהיהודים יודעים לתת, שירים חזקים, עוצמת ועומק הקול של תום והקול המתקתק והחודר של טיטי, הנגינה המוקפדת והמקצועית על הגיטרות והבס, אדם על הקלידים שמצליח להשכיח ולו לרגע אחד אפילו את מיטלמן האגדי ויהב הבלתי נגמר ממשיך להכות על התופים כמו שרק הוא יודע. וקיסריה פשוט באוויר, לרגע חששתי שהאבן ההיסטורית של האמפיתיאטרון לא תצליח לעמוד בעוצמות הללו.

אחרי כשעה של הופעה מטורפת מגיע השיא הראשון, שלום חנוך עולה לבמה והקהל לא יודע את נפשו מרוב אושר. אני חייב להיות כנה ולומר כמה מילים פחות מפרגנות, למרות אהבתי והערכתי הרבה לשלום חנוך שהוא ללא ספק אחד מהגדולים שידענו, הוא כבר לא בקצב. שלום חנוך כבר לא שר, הוא בעיקר מדבר/מדקלם את השירים. את השירים שלו הוא עוד איכשהו מצליח להעביר בצורה סבירה, אבל עם השירים של היהודים היה לו מאוד קשה להתמודד. ולמרות כל זאת החלק שלו איתם היה מרגש בצורה שלא תיאמן, מעטים הם השילובים הנדירים האלה בביצת הרוק והמוזיקה המקומית שלנו, שילובים שנראים כל כך טבעיים ומתאימים, רק חבל שזה כבר הרבה אחרי השיא של שלום חנוך. ובכל זאת היה חשוב שהיהודים נתנו לו את הכבוד לו הוא ראוי, והוא החזיר להם באותה מידה.

ואז מגיע השיא של הערב, מקהלה מרשימה ביותר מתמקמת לה מאחורי הלהקה ולמרות חוסר אהבתי למקהלות, אלה היו פשוט רגעים קסומים. השילוב הזה היה מושלם ובדיוק במידה ובמינון הנכון לטעמי. חברי המקהלה היו לבושים כנזירים ובעיניי זה היה נראה כאילו היהודים שרים עם הנוצרים, זה היה פשוט במקום. שוב תום, טיטי והיהודים מצליחים להמציא את עצמם מחדש ולהראות שתמיד אפשר לרגש בעוד צורה ודרך.

אחרי למעלה משעתיים הלהקה יורדת מהבמה והאמפי לרגע נראה כמו בית קברות, הקהל פשוט לא מאמין שזה עבר כל כך מהר וכבר הקסם נגמר לו. מהר מאוד הקהל מתעשת ומתחיל לקרוא ללהקה בקריאות קצובות והלהקה כמובן נענית לקריאות וחוזרת לבמה לשיא נוסף. הלהקה נותנת 3 שירים אקוסטיים ולמרות חיבתי הפחותה למוזיקה חסרת דיסטורשנים זה היה בדיוק במקום ובמידה הנכונה ביותר שהייתה יכולה להיות.

הלהקה שוב יורדת מהבמה ומרוב שהיה כל כך טוב ומושלם אנשים כבר לא מאמינים שהם מסוגלים לשוב אל הבמה פעם נוספת וחלקם מתחיל לזרום לעבר היציאה, הקהל היה באפיסת כוחות לא פחות מהלהקה. אבל לא היהודים יסיימו הופעה כזאת באנרגיות אקוסטיות, הם חוזרים לבמה לשני שירים בועטים והקהל שהספיק לעזוב חוזר במהרה לתוך האמפי. הסיום הנפלא עם עוד ארון אחד חותם ערב מושלם לחלוטין, 31 שירים, לא פחות, 3 שעות של קסם מתמשך שלצערי ולצערם של רבים אחרים נגמר. ערב של שיאים רבים, שירים מקפיצים וחזקים, לצד בלדות מרגשות, אירוח של כבוד לשלום חנוך, מקהלה שמשתלבת בצורה נפלאה עם השירים וכמובן גם כמה רגעים פרטיים של לחלוחית קטנה בעיניים.

*קרדיט ענק לספיר בן עמי, על צילום ועריכת התמונות ועל שהסכימה לשתפן כאן.