הימים הם ימי חורף שנת 1992. אני נער צעיר בן 17, נמרץ, אופטימי, חדור אמונה, מוטיבציה ואמביציה וגם מעט נאיבי. תמיד הייתי מאוד מגובש בדעותיי ואף פעם לא הייתי אדיש לסביבה, בימים ההם החלטתי לתרגם את המחשבות והרצונות שלי לכדי מעשה והצטרפתי לרצ – התנועה לזכויות האזרח. חשוב לזכור שמדובר בימים של טרום תקופת האינטרנט, אלה ימים שבהם התקשורת בין אנשים במדינה התקיימה במפגשים פנים מול פנים ולא במסנג'ר, SMS או כל אופציה אחרת שאנחנו מכירים היום.
כעבור זמן לא רב החלה מערכת בחירות ורצ התמודדה בשיתוף עם מפלגות מפ"ם ושינוי, תחת השם מרצ – ישראל הדמוקרטית. אני פעלתי באותם הימים במרץ רב, את זמני ביליתי בצמתים, בהפגנות, בעצרות, כנסים, טלפונים ובלא מעט התחככות עם פוליטיקאים. תמיד התנדבתי ראשון לכל פעילות והרגשתי שמדובר בעבודת קודש, הייתה תחושה של שינוי באוויר וכל קול היה מאוד חשוב.
הקיץ הגיע ומערכת הבחירות המשיכה להתחמם. באוויר החם, הלח והדביק של ישראל הייתה אווירה אחרת, אווירה טובה יותר, הייתה אופטימיות. הפעילות ברחוב גרמה לי לעניין וסיפוק אדיר. השיחות עם היריבים הפוליטיים, עם המשוכנעים והמתלבטים היו מאוד מפרות. הייתה הרגשה של עשייה וגם כאשר לא הצלחתי לשכנע הרגשתי שאני הולך עם האמת הפנימית שלי שזה הדבר הכי חשוב.
23.06.1992
היום הגדול הגיע, יום הבחירות. יום מלא בפעילות, אני מתרוצץ בין הקלפיות, המטות, הפעילים, הצמתים. מאמצים אחרונים של שכנוע, ניסיונות להביא עוד מצביעים לקלפי. עוד לפני היוודע התוצאות אני חש בתחושה אדירה של סיפוק, הרגשה שמה שלא יהיה עשיתי את זה וכולנו יחד עשינו את זה.
הערב מגיע והמתח בשיאו, כולנו מתקבצים במטה המפלגה בחיפה מול הטלוויזיה וכוססים בעצבנות את הציפורניים. בדיוק בשעה 22:00 חיים יבין עולה לשידור ומכריז בגאון "מהפך!". הסקרים מנבאים הצלחה מסחררת ותוצאות האמת שזורמות מאמתות את הדברים. מרצ זוכה ב-12 מנדטים וגוש השמאל בראשותו של יצחק רבין ז"ל מבצע את המהפך הבלתי יאומן. שאגות השמחה שפרצו באותו הלילה מהמטה היו אדירות. הדמעות שהציפו אותי היו דמעות של אושר ושמחה וגם לא מעט התפרקות מהמתחים של אותם חודשים עמוסי פעילות. מאוחר יותר יצאנו לרחובות לחגיגות ספונטאניות והייתה תחושת סיפוק מטורפת. הימים שאחרי היו ימים נפלאים, המון מסיבות ניצחון וחגיגות אל תוך הלילה עם כל הפעילים וחברי הכנסת.
בערבות הימים המשכתי בפעילותי הפוליטית ואף נבחרתי לכהן בועידת המפלגה על אחת ממשבצות הצעירים. באותו הרגע הרגשתי שהגעתי לשיא ובשיא כמו שכולם יודעים צריך לפרוש, זה בדיוק מה שעשיתי. מאז במשך שנים נמנעתי מפעילות פוליטית, למרות שתמיד החיידק הזה היה בתוכי.
ביום שלישי הקרוב מדינת ישראל תלך שוב לקלפי, אני בבוקרו של אותו יום אעבוד כרגיל. בערב כמובן אשב צמוד למסך הטלוויזיה ואעקוב מקרוב אחרי התוצאות וההתפתחויות. התחושות שלי לא מנבאות דברים חיוביים, אבל לא תהיה לי ולכולנו ברירה לקבל את דין הבוחר. לקראת מערכת הבחירות הבאה שבטח תתקיים בעוד שנה, שנתיים, שלוש, אני ככל הנראה אאלץ לקבל את דין התנועה ולחזור לפעילות פוליטית. כולי תקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי…
השיר המצורף:
משינה – אז למה לי פוליטיקה עכשיו
מהאלבום: העמותה לחקר התמותה
מילים ולחן: שלומי ברכה
"אלפי שכירים של חרב מתכנסים בתוך מסגד
הם מדברים עליי אך לא איתי
ודוד של השכן שלי קיבל את הסמג"ד
סיפרה אישתו של בן של אחותי
אהה אחותי, אהה אחותי
שרון ושמעון פרס מקימים עוד מפלגה
לפתור את המצב הנוכחי
ובניו יורק המציאו זן חדש של מחלה
ואיש אחד טוען שהוא אחי
אהה אחי, אהה אחי
שיקרתי שאמרתי שהכל כל כך נפלא
כי שום דבר בעצם לא היה נכון
גם הכדור שלנו שהפך למרובע
שכח שהוא עגול
עסקי הרוק'נרול..
בסן פרנסיסקו הגשרים זקוקים להחלמה
ברוסיה עוד אסון של רכבות
ההמונים הפילו בברלין את החומה
ולי ולך נותר רק לקוות
אהה לקוות, אהה לקוות
שיקרתי שאמרתי שהכל כל כך נפלא
כי שום דבר בעצם לא היה נכון
גם הכדור שלנו שהפך למרובע
שכח שהוא עגול
שכח שהוא עגול
שכח שהוא עגול
אני ברוק'נרול
למה אבן ברמאללה סוטה ממסלולה לולה?
למה אבן ברמאללה סוטה ממסלולה לולה?
את וגם אני בתוך ארגז
שר ואת רוקדת במרכז
שיקרתי שאמרתי שהכל כל כך נפלא
שכירים של חרב מתכנסים בתוך האפילה
ובניו יורק המציאו זן חדש של מחלה
מרגיש כל כך נפלא
אנחנו עם סגולה
אנחנו עם סגולה
אז למה לי פוליטיקה עכשיו? "
*הפוסט הנ"ל נכתב לפני הבחירות של שנת 2009 וקטע ממנו עתיד להתפרסם בספר לימוד לבגרות במדע המדינה