ביבי, אני לא מאמין שתקרא את הדברים האלה שממוענים אליך ובכל זאת, למזלי עדיין לא העברת חוק שימנע ממני לכתוב ולהביע את דעתי. רציתי להודיע לך שגם אני אשתתף היום בהפגנת הענק, גם אני אצעד בצעדה בת"א, גם אני דורש צדק חברתי!
נכון שלפני פחות משבועיים יצאתי כנגד הארגון הלקוי של המחאה, ודעתי בעניין עדיין לא השתנתה. אני חושב שעם ניהול נכון יותר הכל היה נגמר כבר לפני זמן רב. ובינינו, כנראה שחלק מהפיתרון היה לשים אותך בין דפי ההיסטוריה. אבל את המחאה נגדך מנהלים אנשים נחמדים, נחמדים מדי.
ובכל זאת אני לא יכול להישאר יותר אדיש, בטח לא כשאני רואה את הזחיחות שלך ושל סביבתך. בוודאי לא כאשר אני רואה את התנהגותה של מירי רגב שמתבטאת בצורה שמתאימה יותר לשוק (בלי להעליב אף אחד שעובד שם) ואח"כ עוד מצפה שיכנו אותה חברת כנסת. אז מירי, תסלחי לי, או לא, אבל לא אקרא לך חברת כנסת כי התואר הזה (לא שהוא נחשב תואר של כבוד) ממש לא מגיע לך.
אני לא יכול להישאר אדיש כשאני רואה אותך ואת שר האוצר מקיימים מסיבות עיתונאים ומנסים לקנות בכסף חלק מהמפגינים, שוחד היא עבירה חמורה ביותר. קשה לי לחיות בשקט ושלווה כאשר במשך חודשים אתה מתעלם ממצוקת הרופאים ולא טורח לטפל בבעיה שלהם ולהידבר איתם, ואני לא שכחתי שאתה ח-ביבי, שר הבריאות.
אינני יכול להתעלם מההכפשות שאתה ואנשיך זורקים לעבר המפגינים. אני לא אוכל סושי, ולפעמים אפילו חוטא באיזה סטייק אנטריקוט, אם זה בסדר מבחינתך כמובן. ואני לא מעשן וזה מזל גדול, אחרת מזמן לא הייתי ממעמד הביניים.
אני לא מתבייש לומר בקול רם ומוצהר, אני שמאלני. לא הצבעתי לך בקדנציה הראשונה, ואני חושב שהיית אחד מראשי הממשלה הגרועים שידעה מדינת ישראל. ובוודאי שלא הצבעתי עבורך לקדנציה הנוכחית, כי אני לא שייך לציבור המטומטם, למרות שלצערי גם אני משלם.
אני חושב שהטעות הבסיסית שלך, ביבי, היא בהבנה של המצב. ההפגנות האלה הם לא של שמאלנים או ימנים. אנחנו לא מדברים איתך על שטחים, לא על שלום, לא על מלחמה ולא על ביטחון. או אולי בעצם כן על ביטחון, אבל לא מהסוג שאתה אוהב לחפור עליו שעות בכל מקום ברחבי הגלובוס, אלא על ביטחון כלכלי.
ההפגנות האלה הן של כולם ביבי, כל מי שלא נמצא בעשירונים שלך ושל חבריך. המחאה הזאת היא אמיתית, היא של אנשים פשוטים, אנשים שרק רוצים לחיות בכבוד. ולא משנה אם הם בעד או נגד ההתנחלויות, בעד או נגד החזרת הגולן, או כל דבר אחר שאתה היית רוצה להסית אליו את הדיון.
לפני כמה חודשים פרסמת את תלוש המשכורת שלך, כל העם ריחם עליך. רק 15,000 ש"ח נטו, רק פי שלושה מכל אדם ממוצע, רק. אבל שכחת לציין שאין לך הוצאות, דירה יש לך מהמדינה, רכב ודלק מהמדינה, ארוחות וטיסות מהמדינה, שנמשיך?
לא אמשיך להיכנס לך לכיס, כל עוד אתה תדאג שלכיס שלי ייכנס מספיק, או לפחות לא ייצא ממנו יותר מדי. מצידי אתה יכול להרוויח כמה שיותר, זה לא ממש מעניין אותי. מה שכן מעניין אותי זה שלא אשלם על שכר דירה 50 אחוז ממה שאני מכניס. שהדלק שהרכב שלי שותה לא ישתה לי 20 אחוז מהמשכורת. שהאוכל שאני מכניס לפי כדי לחיות, לא יהרוג לי עוד 50 אחוז מההכנסה שלי. אם עשית חישוב הבנת ששלושת הדברים שמניתי כבר הכניסו אותי לחובות. וכל זה לכלול בלי ביטוחים, חשבונות, מיסים ועוד ועוד ועוד. שמת לב שלא הזכרתי בילויים וסושי?! גם כי, כמו שכבר הזכרתי, אני לא אוהב סושי וגם כי אם אי אפשר לחיות כאן בכבוד, איך אפשר לבלות כאן בכבוד?
נמאס לי לחיות במצב בו בוקר אחד הבנק מודיע לי שאני חייב לו, ובבוקר למחרת ביטוח לאומי מבשר לי על חוב נוסף. אני עובד ומתפרנס בכבוד תודה לאל אבל בכל זאת המעמסה בלתי אפשרית! האמן לי שאם הייתי מרוויח 15,000 ש"ח בחודש ולא היו לי הוצאות מחייה לא הייתי חייב שקל לאף גוף, לא מסחרי/פרטי ולא של המדינה.
בקיצור, אם עד עכשיו לא עשית את תנועות הידיים שמסמנות על כך שאני חופר זה בטח רק בגלל שלא טרחת לקרוא את מה שכתבתי, הרי כולנו יודעים שאתה לא סופר אף אחד במדינה הזאת חוץ מהטייקונים. אז אני אעשה לעצמי את תנועת הידיים שמסמנת חבר, אתה חופר ואגיע לתחילתו של הסוף, של המכתב הזה ובתקווה גם המאבק ואיתו גם הקדנציה שלך.
הערב גם אני אגיע לת"א, למרות שאני גר בפריפריה. והאמן לי, אין לי ממש כסף לנסיעה הזאת, אבל אין לי ברירה. אני מרגיש שזה באמת מאבק אמיתי על הבית. מאבק צודק על אופייה של המדינה, על ערכים, על כבוד, ואסור לנו להיכנע.
אני מתרגש כמו שלא התרגשתי כבר זמן רב, אני חש שאנחנו לפני ערב היסטורי למדינה הזאת. אני מקווה שלרגע אחד תקשיב לכל עשרות או מאות האלפים ותבין שהמדינה הזאת היא שלנו, לא פחות משהיא שלך ואולי אפילו יותר.
מבחינתי איבדת את הלגיטימציה לשלוט, שתי קדנציות כל כך גרועות של שיתוק, של חוסר עשייה, זה הרבה יותר מדי. אני אקרא להפלתך, ואקווה שתיקח איתך את מרבית 120 חברי הכנסת, כי כמעט אף אחד מכם לא עשה למעננו עד היום כלום.
אבל גם אם תישאר ונמשיך לסבול אותך, הדבר הכי חשוב הוא שפעם אחת תקשיב ותעשה למען העם שלך. אולי, רק אולי, תצליח אפילו להיכנס לדפי ההיסטוריה כמישהו שעשה משהו טוב למען עמו ולא רק למען עצמו וסביבתו הקרובה. אני ועוד מאות אלפים נעשה את זה הערב וניכנס לדפי ההיסטוריה כרוב הדומם שהחליט לצעוק ולזעוק ולעשות משהו לא רק למען עצמו, אלא למען עתיד טוב יותר לכלל אזרחי המדינה ולמען עתיד טוב יותר עבור המדינה עצמה.
יפה מאד!!
עוד כמה שעות נפגשים…
גם אני דורשת צדק חברתי, מי לא?