אני יושב וחושב, איך בכלל ניתן לסכם הופעה כל כך מושלמת, איך אפשר להעביר תחושות של יום הולדת כל כך משובח. והאמת, אני לא ממש יודע, אני די חסר מילים, את האנרגיות שהיו אתמול אי אפשר לתאר, קשה מאוד למצוא את המילים המדויקות והנכונות כדי להסביר אותן למי שלא היה שם. ובכל זאת, לא אני אהיה זה שירים ידיים, אז אם אתחיל מהשורה התחתונה, יום הולדת משובח במיוחד, יום שישי ה-13 שזו אחלה אנקדוטה, ומופע העשור של האלבום המופתי – פחד מוות. האמת, לא צריך יותר מזה.
"מחכים לעתיד ההווה מזמן מת"
מסתבר שאחרי שכתבתי את פסקת הפתיחה נתקלתי במחסום כתיבה. אני לא יודע איך להסביר זאת, אולי פשוט הייתי מרוגש מדי מההופעה, ובכלל מכל מה שעובר עליי בתקופה האחרונה, ואולי זאת סיבה אחרת. אבל אתמול, אחרי שנהגתי וברקע התנגן לו האלבום "פחד מוות", הכל חזר אליי. אולי אחרי ההופעה הייתי צריך לשמוע שוב את השירים, להקשיב שוב למילים, כדי לקבל את המוזה הנכונה לכתיבה.
"אני רוצה להאמין שיש גן אי שם בעדן"
בראש ובראשונה ההופעה הזאת הייתה מושלמת כמובן בזכות יעל. זאת כבר לא ההופעה הראשונה שלנו יחד, גם לא השנייה ואפילו לא השלישית. למען האמת כבר הפסקנו לספור איזה מספר הופעה זאת עבורנו יחד. ואם נדקדק עוד יותר, סביר להניח כי היינו בהרבה הופעות יחד, עוד לפני שבאמת היינו יחד, רק לא ידענו על כך.
בכל מקרה, להקת היהודים היא בעצם פסקול החיים של שנינו. היא מלווה את שנינו מאז סוף נערותינו ועד היום. בתחילה הלהקה ליוותה כל אחד מאיתנו בנפרד, אך היום אנחנו חוגגים ארבע שנים שלמות שהיהודים מלווים אותנו כאשר אנחנו יחד. אם נדקדק, זה קצת יותר מארבע שנים, כי ההופעה האקוסטית שלהם בה הכרנו, התקיימה קצת לפני שחיינו הפכו להיות שזורים זו בזה וזה בזאת.
אז כמו בכל הופעה של היהודים, כאשר אנחנו יחד, זה תמיד מופלא. המוזיקה, המילים, האווירה, הרגשות, השירה של אורית ותום, הנגינה המושלמת של כל חבר וחבר מחברי הלהקה, ובעיקר האהבה הגדולה של שנינו, עושה את זה תמיד מדויק, תמיד הכי נכון והכי מושלם.
למופע העשור לאלבום "פחד מוות" התלוו אלינו באופן ספונטני לחלוטין עוד שני זוגות, משתי תקופות נפרדות בחיים, וגם זה היה כל כך במקום וכל כך מדויק. מצד אחד, מיכל ואלון. את מיכל הכרתי אי שם בצבא, בדיוק באותה התקופה בה הכרתי לראשונה את היהודים. אני זה שהכיר לה את הלהקה, אמנם כמה שנים אחרי שהשתחררנו. הבאתי לה את שני האלבומים הראשונים של היהודים (מציאות נפרדת והיהודים), רק כדי שתשמע, שתכיר, שתתוודע, אך עד היום לא זכיתי לקבל אותם בחזרה. מאז עשיתי את הטעות הזאת פעם נוספת, ורק לאחר הקנייה השלישית של האלבומים, החלטתי שמי שרוצה לשמוע אותם, ישמע אותם בנוכחותי בלבד.
הזוג השני הוא שילוב מנצח, ברזילאי – אמריקאי. אותם הכרנו רק בליל הסדר (למרות שאת ג'יזל כבר פגשנו בחגים קודמים). דייוויד רק עלה לארץ לפני כחודש. תגידו אתם, נכון שצריך להכניס הופעות של היהודים כחלק מסל הקליטה של עולים חדשים? זו כמובן שאלה רטורית, אבל אם התשובה לא ברורה לכם, אז היא חיובית לחלוטין.
אז השילוב של יעל ושלי, יחד עם זוג שאת חציו אני מכיר כבר למעלה מ-15 שנה, ויחד עם זוג שחציו רק עלה לארץ לפני פחות מחודש, ואנחנו מכירים רק שבועות בודדים, היה נהדר. ואת הכל השלימה וחיברה המוזיקה וההופעה שהייתה באמת אחת הטובות של היהודים. אבל בוודאי תגידו שאני אומר את זה על כל הופעה (וזה כמעט נכון לחלוטין), אך כמו שאמרתי כבר בעבר, כל הופעה של היהודים היא כיבוש של פסגה, בדרך לפסגה הבאה שהם עומדים לכבוש.
"אנ'לא בורח, פשוט כואב לי לסלוח
מסתבר, שאני לא בוחר מה לשכוח"
אין הרבה מה להכביר במילים על ההופעה. פחד מוות הוא אלבום שאולי זכה לפחות אהבה מצד הקהל, אבל מי שבאמת אוהב את היהודים ומי שבאמת אוהב את האלבום, יודע שמדובר על אלבום מופת. זה אלבום שלרבים קשה להתחבר אליו, מסיבות שונות ומגוונות. אם בגלל שארבעה וחצי שירים מתוכו הם שירים באנגלית, או בגלל אורכם של מרבית השירים (אני לא מאמין שיש אמן בארץ שיש לו את האומץ ליצור כזה אלבום, אפילו לא שלמה ארצי), או בגלל סיבות אחרות.
אבל הופעה שמתחילה עם כל האלבום הזה מתחילתו ועד סופו, כולל ביצועים לשירים אדירים כמו: תענה לי, פעמון מלחמה, אמן והמאה העשרים, ונמשכת עם עוד שירים גדולים משאר האלבומים, פשוט לא יכולה להיות לא טובה.
השורה התחתונה הייתה שעתיים שלמות של עונג צרוף עם האהבה הכי גדולה שלי, יעל. עם חברים טובים ואהובים ועם הלהקה האהובה עליי ביותר, שמלווה אותי ואת יעל קרוב ל-20 שנה, ותמשיך ללוות אותנו עד סוף ימי חיינו. אז אם מישהו יספר לכם אי פעם שיום הולדת ביום שישי ה-13, זה פחד מוות, תשלחו אותו איתנו באותו יום להופעה של היהודים…
"אני רוצה להאמין שיש אור ויש צדק
אני רוצה להאמין שאת הכל אוכל לפתור…"
*התמונות באדיבות: דייוויד רובינשטיין
חמודים כאלה! כיף לקרוא אותך טום. מתי הבלוג יחזור לפעילות? אנא עדכן את הקוראים במהרה.
תודה רבה!
האמת, המון זמן לא יצא לי לכתוב כאן, מודה שהזנחתי…
לא מצליח להגיע לבלוג כדי לסדר קודם כל את הנראות של האתר…
אבל בזמן האחרון מנסה קצת לעבוד על הדברים, אז מי יודע, אולי בקרוב אחזור לכתוב…
איך הגעת לכאן?!