נשיא המדינה לשעבר הוא עבריין מין סדרתי, זה משפט קשה ובלתי נתפס. אני חושב על הדברים שוב ושוב ומתקשה לעכל אותם, מתקשה לקלוט שהאיש הקטן והעלוב הזה הטיל כתם כל כך גדול ונורא על מדינת ישראל.

מספיק לראות את החבורה האלימה הזאת שהקיפה אותו בדרך לכל דיון שהתנהל בבית המשפט כדי להבין שהוא חי בעולם אחר, עולם משל עצמו. הבעיה היא שבעולם ההוא שבו הוא חי היו חוקים אחרים, כללים שונים וערכים שחלים רק עליו ועל סביבתו (או שאולי לא היו כלל ערכים).

ובאותו עולם בו הוא חי הוא הרשה לעצמו לעשות מה שהוא רוצה ולפגוע בדרך בנשים רבות, אני בטוח שלא כולן יצאו וסיפרו על כך. אין לי גם ספק שהוא פגע לא רק בנשים ולא רק בתחום המיני, אלא גם באנשים ובתחומים אחרים, אבל לכך אין הוכחות ועל כך עד היום אף אחד לא התלונן, אז כל הדברים הללו יישארו לוטים בערפל.

בשורה התחתונה מדובר בנשיא שאנס, בנשיא שהטריד מינית, שביצע מעשים מגונים, ששיבש הליכי משפט ועוד. משה קצב נשאר רוב הזמן בפנים חתומות, לא הודה במעשיו, לא התחרט ובטח שלא התנצל. ועל כך הוא נענש, יש יגידו שבחומרה ויש יגידו שבאופן קל מדי, אך הדבר החשוב הוא שמשה קצב ילך לכלא ולהרבה זמן. שם יהיה לו את הזמן לחשוב על הדברים הנוראים שהוא עולל.

אולי היה ראוי יותר אם היה מקבל עשרים שנות מאסר, אך גם העונש שהוא קיבל הוא מספק וראוי לטעמי. כולי תקווה שבית המשפט לא ידחה את ביצוע גזר דינו וב-8 למאי נצפה כולנו בשידורי הטלוויזיה שיראו את משה קצב, האדם הקטן והנאלח, מתחיל לשלם את חובו לחברה.

שבע שנות המאסר שהוא קיבל להערכתי יסיימו את חייו והוא לא יראה יותר אור יום כאדם חופשי. אין לי שום חמלה, צער או אמפטיה כלפיו ואני מאחל לכולנו שנפטרנו מעונשו של זה. דמעות התנין שלו וההתקפות שלו על בית המשפט והתקשורת לא עושות עליי שום רושם מיוחד, הוא אדם שפל וכראוי לאדם כזה הוא ינמק בכלא, כנראה עד סוף ימי חייו.

כולי תקווה שכל אותן בחורות שנפגעו ממעשיו יצליחו איכשהו לשים את הדברים מאחוריהן ויתחילו לשקם את חייהן. אין לי ספק שלעולם הן לא ישכחו את מה שהן עברו ולעולם הן לא יחזרו לחיים נורמאליים לחלוטין, אך אני מקווה שהן מצאו קצת שקט ונחמה בהכרעה של בית המשפט.

לסיום אני אתפלל שכל אזרח במדינה הפנים את המסר של בית המשפט ולמד את הלקח. בין אם מדובר באישיות ציבורית ובין אם מדובר באדם רגיל מן השורה. הגיע הזמן שהאלימות בחברה שלנו תיפסק, שנשים יוכלו לצעוד ברחוב או להגיע למקום העבודה שלהן בלי מורא ופחד והגיע הזמן שאנשי ציבור יבינו שהם לא יכולים לנצל את מעמדם ותפקידם. אני מקווה שעכשיו זה ברור ומובן.

זה לא יום שמח למדינה, זה יום עצוב. אך אולי גם הסמליות שיש בתאריך שבו משה קצב צריך להיכנס לכלא יכולה לתאר את התחושות ביום הזה. כמו המעבר מיום הזיכרון העצוב ליום העצמאות השמח, כך העצב והשמחה ביום הזה מתערבבים להם. עצב שדבר כזה קרה במדינת ישראל, אך שמחה על כך שבית המשפט נתן הכרעת דין וגזר דין כל כך ברורים ובמקום מסוים גם קשים.

*התמונה מתוך ויקיפדיה

הפוסט אנסי קצב הופיע ראשון בגולות

לפני משהו כמו 5 שנים הגעתי לשחף הביתה. היו אצלו בבית כמה גורים, אבל לשנייה לא הייתה לי התלבטות במי לבחור. האמת היא שלא אני בחרתי, אתה היית זה שבחר. מכולם אתה היחיד שישר בא אליי והתיישב עליי. באותו הרגע הבנתי שאני ואתה מבינים אחד את השני והחלטתי שאתה חוזר איתי הביתה. היית החתול הכי יפה, הכי שובב, הכי מקסים, הכי מתוק וגם הכי שחור.

5 שנים היינו יחד, לא נפרדנו לרגע. בכל לילה הלכת לישון מכורבל עליי ובכל בוקר קמת איתי, עזרת לי להתארגן לעבודה ואז כמובן חזרת לישון. עברנו המון ביחד, אני יודע שגרמתי לך ללא מעט אושר, כמו שאתה גרמת לי. ברגעים הכי קשים שלי אתה היית הכי קרוב אליי, אתה באת אליי כשבכיתי, התחככת בי, התלטפת וידעת להרגיע אותי ולתת לי את התחושה שהכל יהיה בסדר ואנחנו נעבור את כל הקשיים יחדיו.

היית שובב, עשית הרבה שטויות, אבל תמיד ידעתי לסלוח לך, כי היית הכי חמוד בעולם וידעתי שאתה לא עושה את זה מתוך רוע. את החיוך על הפנים שלך תמיד ראיתי, תמיד הרגשתי את האהבה שלך אליי, תמיד ידעתי שלא משנה מה יהיה אתה תחכה לי ליד הדלת כשאחזור הביתה ותתגעגע אליי כשאצא מהבית.

אני מקווה מאוד שאתה מבין את הצעד שעשינו, אני מקווה שאתה יודע שלא הייתה לנו ברירה. כל לילה אני הולך לישון בתקווה שאיפה שאתה נמצא עכשיו טוב לך ואתה מאושר. אני מאוד מקווה שאתה לא כועס עליי או מאוכזב ממני ושאתה עדיין זוכר אותי ואוהב אותי כמו שאני אוהב אותך. אני מודה לך על השנים הארוכות שהיינו יחד, שנים בהם נתת לי ליהנות ממך ונתת לי אהבה שלא הייתה תלויה בדבר. אני יודע שגם לך היה טוב ואם רק הייתי יכול זה היה נמשך לעד.

לעולם לא אשכח את הנסיעה האחרונה שלנו יחד, את היללות החרישיות שלך בדרך, יללות מעטות, כאילו כבר הבנת מה הולך לקרות. כשעצרנו בתחנת הדלק זה היה ממש קשה, בפעם האחרונה הצלחנו להביט אחד לשני בעיניים, בחיי שלא פספסתי את הדמעות שלך והן קרעו לי את הלב. כשהגענו לירון הרגשתי את הפחד שלך, את החשש. למזלי כשחזרתי לבד לחדר הסכמת לבוא אליי, הרמתי אותך על הידיים ונתתי לך חיבוק אחד אחרון.

כולי תקווה שבימים שעברו מאז הצלחת להתאושש ולהתרגל וכבר טוב לך. אני דואג לך מאוד ורוצה שתהיה מאושר כמו שהיית איתי ואפילו יותר. עד שאני ואתה הכרנו לא האמנתי שאוכל אי פעם להרגיש ככה, לפני למעלה מ-5 שנים לא חשבתי שאצליח להתחבר לחתול כמו שהצלחתי איתך, היום אני יכול להגיד בלי להתבייש שאני אוהב אותך הוגו, מתגעגע אליך ולנצח אזכור אותך.

הפוסט הוגו, אני אוהב אותך! הופיע ראשון בגולות