לכל אדם בעולם יש את היום המיוחד הזה, היום שהוא רק שלו. למרות שאותו יום ספציפי יכול להיות מיוחד לאנשים רבים, עבור כל אחד הייחוד הוא שונה והכי אישי. ולמי שעדיין לא הבין על מה אני מדבר, אז כמובן שעל יום ההולדת.

ובסתירה למה שכתבתי בפסקה הראשונה, למרות שלכל אדם יש יום הולדת אחד בשנה, לי יש שניים. ובכל אחד מימי ההולדת הללו אני נוהג לעשות מן סיכום ביניים, חשבון נפש עצמי של איפה הייתי לפני שנה, מה קרה מאז ולאן אני הולך.

ביום ההולדת הנוכחי אני יכול להכריז על הצלחות לא מבוטלות. על מציאת הנישה שלי בתחום התעסוקתי, על יציאה לדרך עצמאית. חלק מהדברים שקורים לנו בחיים קורים לנו באופן מקרי לחלוטין, אך הם מביאים איתם תובנות ומסקנות חשובות ביותר. בשנה האחרונה הבנתי כמה חשובה וטובה לי העצמאות.

אבל הדבר הכי חשוב שקרה לי בשנה האחרונה זה שהאהבה המשיכה לפרוח ולהתעצם כמו שאיחלתי לעצמי ולנו לפני שנה. שמצאתי את המקום שלי, את הפינה שלי, את הבית שלי שבו אני מרגיש הכי אהוב ורצוי, והכי נעים וחמים. האהבה שלנו תמיד תהיה קשורה ליום ההולדת שלי כי גם בעקבותיו היא פרצה לה. החום והאהבה שקיבלתי מהמשפחה שלי עטפו אותי וגרמו לי לשנה נפלאה גם כן, וכך גם החברים המופלאים שלי.

לשנה הקרובה אאחל לעצמי שהדרך שבחרתי בה תוביל אותי בדיוק למקום שאני מייחל. שהאהבה שלנו תמשיך לפרוח באותה מידה ושנמשיך להיות מאושרים יחד. וכמובן, איך אוכל לא לאחל לעצמי שהשנה האליפות תהיה בצבע הירוק הנכון.

אז יכול להיות שדן בן אמוץ נולד באותו תאריך, וסביר מאוד להניח שרודי פלר חוגג את יום הולדתו ה-51 אי שם בגרמניה או במקום אחר ברחבי הגלובוס, ייתכן בהחלט שגארי קספרוב עושה עם עצמו את סיכום 48 שנות חייו עד כה, והגיוני ביותר שגם קרלס פויול שמח ביום ההולדת ה-33 שלו למרות הסופר קלאסיקו שמצפה לו בשבת. אבל יום ההולדת שלי הוא הכי מיוחד, כי הוא שלי ורק שלי.

הפוסט יום טום הופיע ראשון בגולות

35 שנים זה פרק זמן ארוך מאוד, זה בערך חצי מהחיים. 35 שנים של אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה למקום בו נולדתי ואותו אני מכיר מגיל אפס, האהבה האמיתית הראשונה שלי. אהבה לעיר המגורים שלי, לנופים, לירוק, להרים, לים, לפינות החמד האישיות שלי שאולי לא רק אני מכיר, אבל רק אני יודע שהן שלי. אהבה למקומות הבילוי, אהבה לאחיותיי שחלקו איתי שנים ארוכות בעיר, אהבה לחברים הרבים והטובים שגרו ומרביתם עדיין בה גרים. אהבה לקבוצת הכדורגל של העיר ולבילוי השבת באצטדיון שלה. אהבה לאוויר הקריר בחורף, למרות הזיהום שיש בה. אהבה לחיפה, אהבה שנולדתי איתה ואיתה גם אמות.

אחרי 35 שנים החלטתי שהגיע הזמן לשנות, להתאוורר, להתחדש ובעיקר להיות עם האהבה הגדולה והאמיתית שלי יחד. אהבה למקום, לאדמה, לעיר זאת אהבה חשובה, אבל עליה תמיד תגבר אהבת האדם, אהבת החיים ובראש ובראשונה האהבה לאישה שאיתי. החלטתי לשנות אווירה, לשנות סגנון חיים, לעשות את המעבר מהצפון עם היופי הירוק וההררי, מהצפון הקריר (לפחות בחורף) לדרום עם היופי הצהוב והמדברי, לדרום החמים (בעיקר בקיץ).

רציתי להתקרב למשפחה האהובה שלי ושל אהובתי. להיות מרחק נגיעה מאחיותיי האהובות ומשפחתן ובראש ובראשונה מהאחיין המתוק שלי. להימצא בסביבת המשפחה המקסימה והטובה של אהובתי שקיבלה אותי בחום ובאהבה שלא ניתנים לתיאור. והכי חשוב לגור תחת אותה קורת גג, לבשל באותו מטבח, לרבוץ באותו סלון, להתקלח באותה מקלחת ולישון מחובקים באותה מיטה יחד עם האחת והיחידה.

את מסע הפרידה שלי מהאהבה הראשונה שלי התחלתי בימים האחרונים והמסע הזה הוא בעיקר רגשי, טקסי וסמלי, כי האהבה הזאת תישאר איתי לעד, את החברים שנשארים לעולם לא אנטוש, לביקורים עדיין אגיע, לטיולים במקומות ובנופים האהובים אמשיך לצאת, למקומות הבילוי בטוח אשוב ומכבי חיפה כמובן תמיד אצלי בלב ולמשחקים אמשיך להגיע בקביעות.

המסע החל באחת המסעדות האהובות עליי, מסעדה פשוטה וזולה, אבל נעימה עם שירות מעולה ומחיר שווה לכל כיס. כמובן שאני מדבר על מסעדת הבוקרים שנמצאת בכניסה הדרומית לעיר. שנים ארוכות שלא הייתי שם, אבל עדיין זאת הייתה הרגשה נפלאה להיות שם ובשבילי זאת מסעדה שתמיד תזכיר לי את חיפה ואין לי ספק שגם בעתיד אבקר שם.

המסע ימשיך במפגש חברים בפאב הבית שלי, בבראון. הפאב הזה היה המקום שלי במשך שנים ארוכות, מקום שבו חוויתי רגעים משמחים רבים וביליתי בנעימים עם חברים טובים. זה היה גם מקום אליו הייתי בורח ברגעים הפחות טובים שלי והרבה פעמים המקום, האנשים, האווירה וכל המסביב (עם כמה טיפות אלכוהול) הצליחו להרים אותי מהקרשים.

בשישי נחדש את המסורת עתיקת היומין שלנו שכבר זמן רק לא מומשה. בשישי נפקוד את מסעדת אל גאוצ'ו שממנה נשקפים נופים קסומים של חיפה ומתמזגים נפלא יחד עם טעמו הנהדר של הבשר המשובח. הייתה תקופה ארוכה שבכל צהרי שישי הגענו לשם ונכנסנו לאט לאט לאווירה של סוף השבוע. תמיד ידעו לפנק אותנו שם ולגרום לנו לצאת שבעים מהאוכל, מרוצים מהאווירה ומוכנים לקראת מנוחת השבת.

המסע יסתיים בביקור בכמה פינות אהובות עליי בעיר, בעיקר מדובר על מקומות מהם אפשר לצפות על כל העיר ולראות את כל יופייה משתקף ונשפך עד לים. פינות חמד מהן רואים את כל ההר עליו בנויה העיר, את הירוק של העצים והצמחייה מתמזג עם הכחול של הים ואפילו המבנים והמפעלים מצליחים להשתלב ביופי הזה ולא לקלקל אותו.

מהשבוע הבא מתחיל פרק חדש בחיי, מעכשיו תוכלו לקרוא לי טום המושבניק. אז אולי לא אהיה המושבניק הטיפוסי, לא אחבוש כובע טמבל לראשי, לא אנעל סנדלים לרגליי ולא אלבש מכנסי זלמן, אבל ברוח ובנפש אני בטוח שאשתלב. תמיד נשבעתי לעצמי שאת חיפה לא אעזוב ואם כן, אז רק לקיבוץ או מושב. את השבועה הזאת לעצמי קיימתי, אני עובר למושב מקסים עם בת זוג מקסימה עוד יותר ואין לי ספק שהולכים להיות לנו שם יחד חיים מופלאים.

את חיפה אהובתי אני לא נוטש, אני רק קצת מתרחק, אבל איתי היא תמיד תישאר בלב ובנפש, תמיד תישאר לי אליה פינה חמה בלב ואין לי ספק שבעתיד דרכינו עוד יצטלבו.

הפוסט חיפה אהובתי הופיע ראשון בגולות

הכרתי אותך לראשונה בשנת 1983, הצבע הירוק שלך הימם אותי וגרם לי להתאהבות ממבט ראשון. הייתי אז ילד קטן בן 8 והצלחתי לעקוב אחרייך רק באמצעות מקלט הרדיו. בימים ההם לא הייתה כזאת אינפלציה של ערוצי ספורט, לא היה אינטרנט והאופציה היחידה לדעת מה קורה הייתה "שירים ושערים" המיתולוגית.

בסוף אותה עונה שנינו חגגנו את תואר האליפות הראשון שלנו. ב-26.05.1984 ישבתי צמוד לרדיו וכססתי את ציפורניי במתח. הראש של משה סלקטר ניצח את מכבי רמת עמידר 0-1 קטן והביא לי ולך אליפות היסטורית גדולה.

מאז חגגנו עוד 10 אליפויות ו-4 גביעים. גרמת לי לא פעם להזיל דמעות, גם של אושר וגם של שמחה. עברנו מסעות יפים בגביעי אירופה השונים ולא מעט הצלחות ואפילו נסעתי אחרייך עד לקפריסין כדי לראות אותך מביסה את הליידי האנגלית ממנצ'סטר. מצד שני לעולם לא אשכח את אותה שבת בשנת 86 בה יצאת לבלומפילד והיית אמורה לחזור עם האליפות השלישית ברציפות. אותו משחק היה משחק הליגה הראשון אי פעם ששודר בשידור חי בישראל, בסופו גנבה האדומה מת"א את האליפות בחסות השופט צבי שריר שאישר לטובתה שער מנבדל ברור.

עברנו יחד חוויות אין ספור, ניצחונות רבים, הישגים למכביר וגם הפסדים ורגעים פחות טובים. אבל אני למדתי דבר אחד ממך, מי שלא יודע להפסיד לעולם לא ינצח ולעולם לא יזכה בתארים. אנחנו יחד למדנו להפסיד ולכן הגענו לכל אותם הישגים ורגעים יפים.

את היית ועודך אהבתי השנייה. הפלרטוטים בינינו החלו כאשר אני הייתי נער צעיר בן 10 ואת מזמן זכית לכינוי "הגברת הזקנה". מדי הזברה שלך שבו את עיניי ושידרו לי תמיד כוח ועוצמה.

ההתחלה שלנו לא הייתה ממש טובה, באחת הפעמים הראשונות שראיתי אותך קרה אסון נורא. זה היה הלילה של ה-29.05.1985, את היית בבריסל ואני צפיתי בך במקלט הטלוויזיה. התמונות היו קשות, הרגעים היו עצובים ונוראיים, אוהדים אנגלים שיכורים השתוללו וגרמו למותם של 39 מאוהדייך. האסון ההוא זכה להיקרא אסון הייזל ולמרות גילי הצעיר לא הסכמתי ללכת לישון עד שהמהומות שכחו ועד שבכל זאת נפתח המשחק. בסופו של אותו לילה נורא הנפת את גביע אירופה לאלופות והשמחה הייתה מהולה בעצב נוראי.

מאז המשכתי לעקוב אחרייך מרחוק, זכית בתארים רבים ששימחו אותי מאוד וגם עברת לא מעט משברים ששיאם ירידתך ליגה עקב פרשיית שחיתות. היית בשבילי כמו האישה השנייה, האישה האסורה. ראיתי אותך מרחוק, פנטזתי עלייך, חשבתי עלייך, חלמתי אותך, אך לא יכולתי לגעת.

ובכל זאת פעמיים יצא לי להתגנב אלייך ולפלרטט איתך. הגעתי אלייך לאיטליה הרחוקה וראיתי אותך פעם אחת במילאנו ופעם אחת בטורינו נגד מילאן השנואה. ההשקעה הכספית הייתה גדולה מאוד (כל כרטיס כניסה למשחק עלה כ-200 יורו) ולמרות שפעמיים המשחק הסתיים בתיקו ההשקעה השתלמה. היה שווה לפגוש בך, לראות אותך, להתרגש ממך ואיתך.

תמיד היה לי חלום אחד גדול לפגוש את שתיכן יחד באותו המקום. לא האמנתי שאי פעם זה באמת יקרה, לא חשבתי שהרגע הזה יגיע ואותי ירגש. אבל מסתבר שלפעמים חלומות מתגשמים ועוד כמה ימים באצטדיון רמת גן שלושתנו נפגשים. וזאת לא סתם פגישה ידידותית או חברית, זו פגישה במסגרת הכי חשובה ויוקרתית של הכדורגל העולמי. האהבה הראשונה והירוקה שלי מארחת אותך האישה השנייה והאסורה, הזברה, הגברת הזקנה.

ולי רק נותר להתרגש וליהנות מכל רגע, לי רק נשאר לשבת ביציע, להישען על המושב ולצפות בשתי האהבות שלי מפלרטטות אחת עם השנייה וגם איתי. אחרי מאות פעמים שראיתי את אהבתי הראשונה בארץ וגם פעם אחת בחו"ל, אחרי פעמיים שפגשתי את אהבתי השנייה באיטליה, האיטלקייה באה לבקר אותי ואת אהבתי הראשונה. פעם שלישית גלידה…

הפוסט פעם שלישית גלידה הופיע ראשון בגולות