לכל אדם בעולם יש את היום המיוחד הזה, היום שהוא רק שלו. למרות שאותו יום ספציפי יכול להיות מיוחד לאנשים רבים, עבור כל אחד הייחוד הוא שונה והכי אישי. ולמי שעדיין לא הבין על מה אני מדבר, אז כמובן שעל יום ההולדת.

ובסתירה למה שכתבתי בפסקה הראשונה, למרות שלכל אדם יש יום הולדת אחד בשנה, לי יש שניים. ובכל אחד מימי ההולדת הללו אני נוהג לעשות מן סיכום ביניים, חשבון נפש עצמי של איפה הייתי לפני שנה, מה קרה מאז ולאן אני הולך.

ביום ההולדת הנוכחי אני יכול להכריז על הצלחות לא מבוטלות. על מציאת הנישה שלי בתחום התעסוקתי, על יציאה לדרך עצמאית. חלק מהדברים שקורים לנו בחיים קורים לנו באופן מקרי לחלוטין, אך הם מביאים איתם תובנות ומסקנות חשובות ביותר. בשנה האחרונה הבנתי כמה חשובה וטובה לי העצמאות.

אבל הדבר הכי חשוב שקרה לי בשנה האחרונה זה שהאהבה המשיכה לפרוח ולהתעצם כמו שאיחלתי לעצמי ולנו לפני שנה. שמצאתי את המקום שלי, את הפינה שלי, את הבית שלי שבו אני מרגיש הכי אהוב ורצוי, והכי נעים וחמים. האהבה שלנו תמיד תהיה קשורה ליום ההולדת שלי כי גם בעקבותיו היא פרצה לה. החום והאהבה שקיבלתי מהמשפחה שלי עטפו אותי וגרמו לי לשנה נפלאה גם כן, וכך גם החברים המופלאים שלי.

לשנה הקרובה אאחל לעצמי שהדרך שבחרתי בה תוביל אותי בדיוק למקום שאני מייחל. שהאהבה שלנו תמשיך לפרוח באותה מידה ושנמשיך להיות מאושרים יחד. וכמובן, איך אוכל לא לאחל לעצמי שהשנה האליפות תהיה בצבע הירוק הנכון.

אז יכול להיות שדן בן אמוץ נולד באותו תאריך, וסביר מאוד להניח שרודי פלר חוגג את יום הולדתו ה-51 אי שם בגרמניה או במקום אחר ברחבי הגלובוס, ייתכן בהחלט שגארי קספרוב עושה עם עצמו את סיכום 48 שנות חייו עד כה, והגיוני ביותר שגם קרלס פויול שמח ביום ההולדת ה-33 שלו למרות הסופר קלאסיקו שמצפה לו בשבת. אבל יום ההולדת שלי הוא הכי מיוחד, כי הוא שלי ורק שלי.

הפוסט יום טום הופיע ראשון בגולות

השעה 2:00 לפנות בוקר, שוב לא מצליח להירדם. זה קורה לי המון לאחרונה, כמעט בכל לילה. הקטע המוזר הוא שבמרבית המקרים אני פשוט לא עייף, או לפחות לא מרגיש עייף. בעיקר מדובר על השעות המאוחרות האלה בלילה, או המוקדמות בבוקר, תלוי איך מסתכלים על זה. הבעיה היא שלעיתים במהלך היום אני חש בעייפות הזאת שהלכה והצטברה לה בלי שנתבקשה לכך.

אני לידך במיטה, מביט עלייך ואת כל כך יפה ככה שאת ישנה את שנת היופי שלך. ברגעים מסוימים אני מקנא בך, מקנא ביכולת שלך לתרגם את העייפות לכדי הירדמות, שינה עמוקה. אני כל כך מקנא שממש בא לי להזדחל עמוק לתוך החלומות שלך, לצלול יחד איתך אל השקט של הלילה. אבל זה לא ממש הולך וכל שנותר לי זה להסתכל עלייך, לכתוב, ולקוות שהעייפות תחלחל גם אליי. שהעייפות תכריע אותי ואוכל להצטרף אלייך למסע הלילי הקסום שבטח עובר עכשיו על מוחך היפה.

הבעיה היא שבזמן האחרון כשאני כבר נרדם אני חולם. יותר נכון לומר שאני סובל מסיוטים. החלומות האלה רעים, החלומות האלה גורמים לי להתעורר שטוף זיעה. לילה אחד התעוררתי בחרדה איומה, בקושי הצלחתי להתנדנד בלי ליפול עד לשירותים, ומדובר על מרחק של שני מטר לכל היותר. ושם, שם בעודי עומד מול האסלה, הכל התפרץ, הכל התחיל לזרום, ההתרוקנות הזאת הייתה חייבת לבוא ובזכותה יכולתי לחזור לישון לידך, יכולתי לחזור אל תוך חלומך.

ועכשיו הכל כאן כל כך רגוע, שקט ושליו. הכלבים שלא מפסיקים לנבוח התעייפו ונרדמו. המטוסים שנוהגים להרעיד את החלונות שבו לבסיסם בשלום. הטנדרים, הג'יפים והטרקטורונים דוממו את מנועיהם. טאקי ופאברוטי נזרקו ונרדמו כל אחד בפינה שלו. ואפילו הציפורים לא מצייצות. כל כך שקט שמשב רוח הכי קליל שמעיף איזה עלה קטנטן או גרגיר אבק נשמע כל כך טוב וצלול ומפלח את האוויר. וזה כביכול הזמן הכי טוב למחשבות, הזמן המושלם כדי לצלול ולשקוע, המועד המתאים להתמודד עם כל מה שעולה, אבל שום דבר לא עולה, ממש ריק, ואקום.

מזל שיש לי את המקום הזה, מזל שאני איכשהו מצליח לבטא את עצמי בכתיבה. טוב שאני יכול לשפוך את כל מה שלא עולה וגם את המעט שבכל זאת מצליח לצוף דרך המקלדת. וכששוב אין מחשבות מסודרות וברורות במוחי אני מגניב את המבט לעברך. את נראית כל כך שלווה, כל כך רגועה. אני מקווה לפחות שהחלום שאת חולמת עכשיו עוזר לשנתך להיות ערבה ונעימה יותר. ולי נותרו שתי אופציות: להמשיך לתת דרור לפרץ המילים הלא ברור הזה ולהעלות אותן על המסך שניצב מולי. או להפנים שהשעה כבר 2:36 ולעשות את הדבר היחיד שיכול להרגיע אותי ולעזור לי להיכנס למוד של שינה.

אני אבחר באפשרות השנייה. אתנתק מהכתיבה, אקטע את חוט המחשבה שגם ככה הוא די קטוע ולא ברור. אחבק אותך, אתכרבל לתוכך, אלחש לתוך אוזנך שאני אוהב אותך, אנשק אותך בעדינות כדי לא לקטוע את החלום המתקתק שאת בטח חולמת עכשיו. אמשיך להסתכל עלייך, עד שאתעייף מספיק ואוכל לצלול לתוך המחשבות שלך, אל תוך החלום שלך, שם אני יודע שארגיש בטוח ונעים. מחר בבוקר תעזרי לי לבחור שם לקטע הלא ברור הזה…

השעה 07:15 והלילה הסתיים מוקדם מהצפוי, בקושי ארבע שעות שינה. את עדיין ישנה והיתרון שעכשיו יש כבר אור יום. את יפה כמו תמיד, עכשיו אני יכול להעביר את הזמן בהסתכלות על יופייך. המחשבות הן אותן מחשבות לא ברורות או לא מחשבתיות. לכן אעצור כאן, אמשיך להסתכל עלייך ואמתין שתתעוררי כדי שאוכל להגיד לך שוב שאני אוהב אותך.

הפוסט לילה לא שקט הופיע ראשון בגולות

שניות של ציפייה
דקות של ערגה
שעות של תקווה
ימים שלמים של מחשבה.

שוכב לידך, מסניף את הריח
חולם אותך איתך.
ישן מחובק איתך, מתמכר למגע ולרגע
לחלום איתך אותך.
מתעורר לצידך, משתגע מטעמה של הנשיקה
רק שהחלום הזה לא ייגמר…

נגיעות, ליטופים, עינוגים
מחשבות, תקוות, ריגושים
רצונות, תחושות, מאוויים
את מטריפה אותי
עד שיכרון חושים.

עכשיו את שוכבת במיטה עירומה
משלימה בדיוק את הפינה החסרה.
מתפלא מהיופי, מתמלא בתחושה
מתרגש מכל מה שאת מביאה.
רוצה רק לשוב ולשכב לצידך
רוצה שוב להרגיש את אותה נשימה
רוצה רק לחזור, לחבק, לנשק.

ואני מסתכל עלייך, יושב וכותב
תוהה מה עובר בראשך
האם גם את חולמת אותי איתך
חושב מה חולף במוחך
האם גם את חולמת איתי אותי…

הפוסט לחלום אותך איתך הופיע ראשון בגולות

אתמול חלפה במוחי המחשבה להפסיק לכתוב
חשבתי אולי מיציתי, למרות שזה עושה לי טוב.
אבל אז את הופעת משום מקום
סיפור שקוראים כמוהו רק באגדות
דברים כאלה קורים אחת לדור
אפילו בסרטים אין כאלה הפתעות
השקעה כמו שלך ראויה לכל ההערכה והתשבחות.

את גרמת לי להבין ולהפנים דבר אחד
הכתיבה זה אני ואני זה המילה.
כל הברה או משפט שיוצא מעטי או פי
שווה אפילו יותר מתמונה.

הפתעת אותי
הדהמת אותי
הקסמת אותי
ריגשת אותי
המרצת לי את מחזור הדם.

את ההשראה למילים שזורמות כמו נהר
את שימחת את ליבי ועשית אותי מאושר
את הלילה הזה לעולם לא אשכח
צצת אל תוך חיי מאי שם
והפתעת אותי כמו שלא הפתיעו מעולם.

ברגע אחד, בשנייה מתוקה
החזרת אותי לאותו לילה קסום ומופלא
אותו לילה שגם החל בהפתעה.
לילה של חברה נעימה ואוהבת
לילה של מוזיקה מרגשת ומשחררת.
שוב ראיתי את האושר שעל פניך
שוב נזכרתי באותו חיוך שלא מש משפתיך.

הפתעת אותי
צימררת אותי
ריגשת אותי
הגברת את קצב פעימות ליבי
הוצאת ממני פרץ יצירה.

הפוסט הפתעה מתוקה הופיע ראשון בגולות

אני רגיש
אני לא אדיש
אני כואב
אני דואב
כל מה שמהלב יוצא בעיקר כשאני כותב.

אני כנה
אני ישיר
אני אמיתי
ולפעמים גם ציני וחריף
זה מרתיע לא מעט אנשים, משהו שכנראה לעולם לא אבין.
את מנוחתי לא אטריד בכך,
לא אקדיש לזה מחשבה.

אני אני
אני עצמי
אני חושב
אני חולם
אני תוהה
אני רוצה
לא ממש מוטרד ממה חושבת עליי הסביבה.

אני אוהב
אני מרגיש
נותן את כל כולי
בלי לצפות לשום תמורה
אני כמהה
אני דומע
רוצה אותך לאהבה.

אני לא חושש
לא מפחד
ובטח לא צריך להתנצל
זו נשמתי
זה מליבי
וזה אני
במילה שתיים,
או קצת יותר…

הפוסט בטום לב הופיע ראשון בגולות

ימים לא ברורים של מצב רוח משתנה,
ימים לא מוסברים של הליכה על הקצה,
ימים של אהבה, שנאה ומה שביניהם,
ימים של חוסר חשק ואפס מעשה.

ימים של עצבות, שמחה וריקנות,
ימים של מחשבה, תהיה ובדידות,
ימים של עננות וימים של בהירות,
ברקים, רעמים אבל גם לא מעט עצבות.

ימים של עצבים, כעס וריגושים,
ימים של מכאובים פיזיים ונפשיים,
ימים של נפילות, פציעות וטיפולים,
ימים של רגשות שכל רגע מתפרצים.

ימים של עייפות בלתי מוסברת,
של הצלחה בלתי מושגת,
של רדיפה בלתי מוסברת,
של נשמה לא מתפקדת.

ימים מעוננים חלקית,
לא בהירים,
לא אפורים,
וממש לא ברורים…

הפוסט מעונן חלקית הופיע ראשון בגולות