בסרט שיחקתי את יואב, ועבורי זו הייתה מאין סגירת מעגל. אמנם את ילדותי לא העברתי בין שבילי קיבוץ, אבל זאת הייתה הפנטזיה הגדולה שלי. במשך כל חיי ייחלתי לרגע בו אחיה בקיבוץ וזה אכן קרה קצת לפני גיל 40. למרות שרק כאשר הגעתי לנחל עוז הבנתי מה זה קיבוץ אמיתי, אבל על זה אספר בפעם אחרת. בסרט שיחקתי את עצמי, איך שהייתי אולי רוצה להיות כשהייתי קטן וגם את עצמי היום, כאחד שהגיע לקיבוץ נחל עוז לתהליך של קליטה בקיבוץ.

אז אמנם אינני כוכב קולנוע וכנראה גם לא אהיה. בחמש עשרה דקות של תהילה לא זכיתי, למרות שכאן, במועצה האזורית שער הנגב, התחילו לזהות אותי ואני מתקשה ללכת ברחובות. מפקד האוגדה חלק לי שבחים באחד מביקוריו בקיבוץ, ובאחד מביקוריי בשופרסל קרא לעברי בחניון עודד פלוט, מנכ"ל המועצה, וסיפר לי שצפה בסרט ואמר שאני כוכב. למי שלא מכיר את עודד, אם יש בינינו כוכב, זה בוודאי הוא…

עברתי, יחד עם כל הקבוצה, תהליך ארוך, מטלטל, מהנה, מושקע ומרגש וללא ספק הייתי חוזר עליו שוב. אז לא זכיתי בחמש עשרה דקות של תהילה, אבל נשאר לי סרט של כחמש עשרה דקות וללא ספק זו הייתה חוויה מטורפת, חוויה של פעם בחיים, שבסיומה גם נשארה לי מזכרת לכל החיים :)