ביבי, אני לא מאמין שתקרא את הדברים האלה שממוענים אליך ובכל זאת, למזלי עדיין לא העברת חוק שימנע ממני לכתוב ולהביע את דעתי. רציתי להודיע לך שגם אני אשתתף היום בהפגנת הענק, גם אני אצעד בצעדה בת"א, גם אני דורש צדק חברתי!

נכון שלפני פחות משבועיים יצאתי כנגד הארגון הלקוי של המחאה, ודעתי בעניין עדיין לא השתנתה. אני חושב שעם ניהול נכון יותר הכל היה נגמר כבר לפני זמן רב. ובינינו, כנראה שחלק מהפיתרון היה לשים אותך בין דפי ההיסטוריה. אבל את המחאה נגדך מנהלים אנשים נחמדים, נחמדים מדי.

ובכל זאת אני לא יכול להישאר יותר אדיש, בטח לא כשאני רואה את הזחיחות שלך ושל סביבתך. בוודאי לא כאשר אני רואה את התנהגותה של מירי רגב שמתבטאת בצורה שמתאימה יותר לשוק (בלי להעליב אף אחד שעובד שם) ואח"כ עוד מצפה שיכנו אותה חברת כנסת. אז מירי, תסלחי לי, או לא, אבל לא אקרא לך חברת כנסת כי התואר הזה (לא שהוא נחשב תואר של כבוד) ממש לא מגיע לך.

אני לא יכול להישאר אדיש כשאני רואה אותך ואת שר האוצר מקיימים מסיבות עיתונאים ומנסים לקנות בכסף חלק מהמפגינים, שוחד היא עבירה חמורה ביותר. קשה לי לחיות בשקט ושלווה כאשר במשך חודשים אתה מתעלם ממצוקת הרופאים ולא טורח לטפל בבעיה שלהם ולהידבר איתם, ואני לא שכחתי שאתה ח-ביבי, שר הבריאות.

אינני יכול להתעלם מההכפשות שאתה ואנשיך זורקים לעבר המפגינים. אני לא אוכל סושי, ולפעמים אפילו חוטא באיזה סטייק אנטריקוט, אם זה בסדר מבחינתך כמובן. ואני לא מעשן וזה מזל גדול, אחרת מזמן לא הייתי ממעמד הביניים.

אני לא מתבייש לומר בקול רם ומוצהר, אני שמאלני. לא הצבעתי לך בקדנציה הראשונה, ואני חושב שהיית אחד מראשי הממשלה הגרועים שידעה מדינת ישראל. ובוודאי שלא הצבעתי עבורך לקדנציה הנוכחית, כי אני לא שייך לציבור המטומטם, למרות שלצערי גם אני משלם.

אני חושב שהטעות הבסיסית שלך, ביבי, היא בהבנה של המצב. ההפגנות האלה הם לא של שמאלנים או ימנים. אנחנו לא מדברים איתך על שטחים, לא על שלום, לא על מלחמה ולא על ביטחון. או אולי בעצם כן על ביטחון, אבל לא מהסוג שאתה אוהב לחפור עליו שעות בכל מקום ברחבי הגלובוס, אלא על ביטחון כלכלי.

ההפגנות האלה הן של כולם ביבי, כל מי שלא נמצא בעשירונים שלך ושל חבריך. המחאה הזאת היא אמיתית, היא של אנשים פשוטים, אנשים שרק רוצים לחיות בכבוד. ולא משנה אם הם בעד או נגד ההתנחלויות, בעד או נגד החזרת הגולן, או כל דבר אחר שאתה היית רוצה להסית אליו את הדיון.

לפני כמה חודשים פרסמת את תלוש המשכורת שלך, כל העם ריחם עליך. רק 15,000 ש"ח נטו, רק פי שלושה מכל אדם ממוצע, רק. אבל שכחת לציין שאין לך הוצאות, דירה יש לך מהמדינה, רכב ודלק מהמדינה, ארוחות וטיסות מהמדינה, שנמשיך?

לא אמשיך להיכנס לך לכיס, כל עוד אתה תדאג שלכיס שלי ייכנס מספיק, או לפחות לא ייצא ממנו יותר מדי. מצידי אתה יכול להרוויח כמה שיותר, זה לא ממש מעניין אותי. מה שכן מעניין אותי זה שלא אשלם על שכר דירה 50 אחוז ממה שאני מכניס. שהדלק שהרכב שלי שותה לא ישתה לי 20 אחוז מהמשכורת. שהאוכל שאני מכניס לפי כדי לחיות, לא יהרוג לי עוד 50 אחוז מההכנסה שלי. אם עשית חישוב הבנת ששלושת הדברים שמניתי כבר הכניסו אותי לחובות. וכל זה לכלול בלי ביטוחים, חשבונות, מיסים ועוד ועוד ועוד. שמת לב שלא הזכרתי בילויים וסושי?! גם כי, כמו שכבר הזכרתי, אני לא אוהב סושי וגם כי אם אי אפשר לחיות כאן בכבוד, איך אפשר לבלות כאן בכבוד?

נמאס לי לחיות במצב בו בוקר אחד הבנק מודיע לי שאני חייב לו, ובבוקר למחרת ביטוח לאומי מבשר לי על חוב נוסף. אני עובד ומתפרנס בכבוד תודה לאל אבל בכל זאת המעמסה בלתי אפשרית! האמן לי שאם הייתי מרוויח 15,000 ש"ח בחודש ולא היו לי הוצאות מחייה לא הייתי חייב שקל לאף גוף, לא מסחרי/פרטי ולא של המדינה.

בקיצור, אם עד עכשיו לא עשית את תנועות הידיים שמסמנות על כך שאני חופר זה בטח רק בגלל שלא טרחת לקרוא את מה שכתבתי, הרי כולנו יודעים שאתה לא סופר אף אחד במדינה הזאת חוץ מהטייקונים. אז אני אעשה לעצמי את תנועת הידיים שמסמנת חבר, אתה חופר ואגיע לתחילתו של הסוף, של המכתב הזה ובתקווה גם המאבק ואיתו גם הקדנציה שלך.

הערב גם אני אגיע לת"א, למרות שאני גר בפריפריה. והאמן לי, אין לי ממש כסף לנסיעה הזאת, אבל אין לי ברירה. אני מרגיש שזה באמת מאבק אמיתי על הבית. מאבק צודק על אופייה של המדינה, על ערכים, על כבוד, ואסור לנו להיכנע.

אני מתרגש כמו שלא התרגשתי כבר זמן רב, אני חש שאנחנו לפני ערב היסטורי למדינה הזאת. אני מקווה שלרגע אחד תקשיב לכל עשרות או מאות האלפים ותבין שהמדינה הזאת היא שלנו, לא פחות משהיא שלך ואולי אפילו יותר.

מבחינתי איבדת את הלגיטימציה לשלוט, שתי קדנציות כל כך גרועות של שיתוק, של חוסר עשייה, זה הרבה יותר מדי. אני אקרא להפלתך, ואקווה שתיקח איתך את מרבית 120 חברי הכנסת, כי כמעט אף אחד מכם לא עשה למעננו עד היום כלום.

אבל גם אם תישאר ונמשיך לסבול אותך, הדבר הכי חשוב הוא שפעם אחת תקשיב ותעשה למען העם שלך. אולי, רק אולי, תצליח אפילו להיכנס לדפי ההיסטוריה כמישהו שעשה משהו טוב למען עמו ולא רק למען עצמו וסביבתו הקרובה. אני ועוד מאות אלפים נעשה את זה הערב וניכנס לדפי ההיסטוריה כרוב הדומם שהחליט לצעוק ולזעוק ולעשות משהו לא רק למען עצמו, אלא למען עתיד טוב יותר לכלל אזרחי המדינה ולמען עתיד טוב יותר עבור המדינה עצמה.

הפוסט ביבי, גם אני דורש צדק חברתי! הופיע ראשון בגולות

*התמונה מכאן

מאבק הקוטג', מחיר הדלק, שביתות הרופאים, מחאת האוהלים. ללא ניהול נכון, כל המאבקים הללו יכשלו בדיוק כמו קודמיהם. על מנת להצליח, צריך להפסיק להתנהל כעדר ללא רועה, צריך להוריד את הכפפות וללכת עד הסוף.

בחודשים האחרונים אנו עדים לניצניו של מאבק חברתי במדינת ישראל. זה התחיל עם ניסיונות להוזלת מחיר הדלק, המשיך עם המלחמה על מחירו של הקוטג' והתעצם עם מאבק הדיור וערי האוהלים שקמו בכל פינה ברחבי הארץ.

זה לא סוד שקשה לחיות במדינת ישראל, זה לא חדש לאף אחד שמרבית האוכלוסייה שמכונה "מעמד הביניים" קורסת תחת הנטל והעומס. כולם יודעים שכמעט בלתי ניתן לרכוש דירה במדינת ישראל, ששכר הדירה גומר במקרה הטוב רק חמישים אחוז מהמשכורת, שבשביל קניות בסופר צריך לקחת משכנתא ושדלק כדאי לאגור כי מי יודע לאן המחיר שלו עוד יאמיר.

את כל הדברים שהזכרתי לעיל מכיר כל אזרח בר דעת במדינת ישראל ועוד דברים רבים אחרים. קשרי ההון והשלטון לא נסתרים מעיניו של אף אחד במדינה, השחיתות השלטונית היא נגע שאין אחד שלא נתקל בה וחוסר האכפתיות של ממשלות ישראל לדורותיהן כלפיי אזרחיהן ידועה למרחקים.

אז מה בעצם קרה לאחרונה?
הבעיה העיקרית היא שלא קרה דבר, הכל כתמול שלשום. מחירי הדיור גבוהים כבר שנים, את החודש אי אפשר לגמור לא מהיום והמשכורות לא מספיקות לעבדים המודרניים לשום דבר מעבר למקום לישון (שכר דירה), אוכל וביגוד, וברוב המקרים היא אפילו לא מספיקה להם לצרכים הבסיסיים הללו.

אפשר לשאול למה התעוררו רק עכשיו אזרחי מדינת ישראל? ובאותה נשימה להזכיר שאותם אלה שהתעוררו עכשיו, הם אלה שבחרו בביבי נתניהו לכהונה שנייה בראשות ממשלת ישראל, למרות כל השקרים שהוא האכיל אותם ואותנו בקדנציה הראשונה. יכול להיות שהעונש הזה בכלל מגיע לנו…

אבל בפועל זה לא ממש משנה. טוב שיש התעוררות של האזרחים, זה בהחלט מרגש. השאלה היא האם זה באמת יעזור, האם באמת יהיה סופסוף שינוי אמיתי במדינת ישראל? האם נהפוך ממדינה שאזרחיה מודאגים ממנה וממעשיה למדינה שדואגת לאזרחיה?

*התמונה מכאן

האם יש לזה סיכוי, האם זה יצליח?
פה נמצאת הבעיה הגדולה ביותר. חווינו וחזינו בעבר בכל מיני ניסיונות למחאות כאלה ואחרות. ממחאות של רופאים, דרך מחאות של סטודנטים, המשך במחאות על מחירי הלחם והדלק וכלה במחאות על שחיתות פוליטית. בפועל, מכל אותן מחאות לצערנו לא יצא דבר. הגענו לשנת 2011 וכלום לא השתנה, עולם כמנהגו נוהג וביבי וחבר מרעיו עדיין אוחזים בקרנות המזבח, עדיין מוכרים לנו אשליות וסיפורים, אבל בפועל לא עושים דבר, לא למעננו ולא למען המדינה.

העניין הוא שכל ההפגנות, המחאות והמאבקים מנוהלים בחובבניות. זה מרגיש מצד אחד טוב שרבים מתגייסים למחאה, יוצאים מהבית להפגנות, לנים באוהלים ברחובות, צובאים על הכיכרות המרכזיים של המדינה. אך בפועל, מדובר על עדר ללא רועה. מפגינים רבים שרוצים שינוי, אך אין להם מנהיג שיוכל לנווט אותם ואת הפעולות שלהם, על מנת להשיג את התוצאה הכל כך רצויה.

מחאת הקוטג' החלה על ידי בחור בשם איציק אלרוב. תחילתה של המחאה נראתה מבטיחה עד מאוד ובניגוד למאבק הדיור גם הוצבו בתחילתה יעדים מאוד ברורים. ממש בהתחלה אמר איציק אלרוב שהיעד החד משמעי הוא הורדת מחיר הקוטג' אל מתחת לחמישה שקלים לגביע.

הבעיה היא שמהר מאוד רשתות השיווק יצאו בכל מיני מבצעים שלרגע הורידו את המחיר. איציק אלרוב וחבריו כנראה התלהבו יתר על המידה וכבר יצאו בהצהרות חדשות על מאבק במחיר הגבינה הלבנה, הצהובה ומוצרי מזון נוספים. בפועל, בסופו של דבר, מחיר הקוטג' ירד, אך לא למחיר הרצוי. בנוגע למחירים של מוצרי מזון אחרים לא רק שלא הייתה ירידה, אלא חלקם אף עלו. המאבק נכשל וכל זאת בגלל ניהול פזיז וכושל של המערכה.

מחאת האוהלים, לאן זה הולך?
מאבק הדיור לצערי נידון ככל הנראה, והלוואי ואני טועה, לאותו כישלון. שוב מדובר על עדר ללא רועה, המונים שיוצאים לכיכרות להפגין, אך אין להם הנהגה מסודרת שיודעת מה היא רוצה, לאן הולכים ואיך משיגים את המטרות. בינינו, גם אין להם ממש מטרות, עד היום, למעלה משבועיים מתחילתה של מחאת האוהלים, אף אחד לא באמת שמע מישהו שמסמן יעדים ברורים למאבק הדיור.

מאבק בשלטון הקר והמושחת של מדינת ישראל צריך להתנהל באופן קשוח, לא סתם אומרים ברומא נהג כרומאי. עם שלטון אטום, מנוקר ולעיתים גם אכזר צריך לנהוג באותו המטבע. וכן, אסור להשתמש במאבק הזה בכפפות של משי. צריך לנקוט גם בצעדים יותר חריפים, אולי על גבול האלימים, כמובן עד כמה שניתן במסגרת החוק.

לשבת באוהלים ברחובות זה נחמד, להפגין בכיכר זה מעולה, לחסום כבישים זה מצוין, אבל זה לא יביא את השינוי. צריך לגבש יעדים ודרישות ברורות ביותר, לעלות בעשרות ואף מאות אלפים לירושלים, לצור על הכנסת ולא לאפשר לחברי הכנסת לעזוב את המשכן, עד אשר כל הדרישות של העם, הצודקות יש לציין, ימולאו.

בעברי הייתי פעיל פוליטי, השתתפתי בהפגנות, יצאתי לכיכרות, ניסיתי ורציתי לשנות. אך כאשר הבנתי איך הדברים עובדים, הרמתי במקום מסוים ידיים. היום אני מאוד רוצה לשוב לאותן עצרות ומחאות, אבל עד שלא אראה הנהגה מסודרת ובעיקר שפויה למאבקים הללו, כנראה שלא אצטרף. עד שלא אבין שהפעם, בניגוד לעבר, הולכים עם זה עד הסוף ומבהירים לממשלה שאנחנו ממש לא העדר שלה ובטח שהרועה לא נמצא בקרבה.

לפוסטים נוספים בקטגורית אקטואליה ופוליטיקה – לחצו כאן

הפוסט עדר ללא רועה הופיע ראשון בגולות