לפני למעלה מארבע שנים התחלתי לכתוב. הכתיבה הגיעה מעמקי הנשמה שלי, היא הייתה צורך בלתי נשלט לפרוק את כל מה שעל ליבי. עם הזמן גיליתי שאני מאוד אוהב לכתוב ושהפריקה הזאת מן הלב אל הכתב משחררת אותי וגורמת לי להרגיש ממש טוב.

הכתיבה שלי מאז ועד היום לא השתנתה. אולי התפתחה קצת, אולי התבגרה מעט, אבל בשורה התחתונה היא נשארה אותה כתיבה. אני עדיין כותב מתוך צורך ולשם ההנאה. אני עדיין כותב כדי לפרוק ופורק מהלב. אני עדיין מוציא את כל מה שאני כותב מעמקי נשמתי. והכי חשוב, אני עדיין אוהב לכתוב, ועם הזמן האהבה הזאת רק גוברת.

האהבה שלי לכתיבה תמיד הייתה שזורה באהבה שלי בחיים. והכל התגבר מאז שאני ואת יחד. התקופה שלנו היא התקופה הטובה והמשמעותית ביותר בחיים שלי. כל יום שעובר אני משתדל לנצור, את חלקם אני גם מצליח לתעד באמצעות האהבה שלי לכתיבה. הרבה מהכתיבה שלי בתקופה שאנחנו יחד היא בזכותך ובהשראתך.

בשנים האחרונות חיפשתי מקומות לפרסום הקטעים שכתבתי. היו כל מיני אתרים, אבל כולם איבדו מהזוהר שלהם ולעיתים אף הוציאו לי את החשק מהכתיבה. לפני כמה ימים גלגלת את הרעיון להקים יחד אתר שיהיה בלוג משותף שלך ושלי. באותו הרגע ניצתה בי האש והלהבה. שנים חיפשתי את הבית בו אוכל לכתוב, הרעיון שלך גרם לי להבין את מה שלא הבנתי במשך זמן כה רב. הרעיון שלך עזר לנו להקים את הבית, הבית לכתיבה שלך ושלי, הבית שמעתה יקרא גולות ויהיה חשוף לעיניי כל.

בימים האחרונים עבדנו קשה, גלגלנו את הרעיון, השקענו אנרגיות ובסופו של דבר האתר קרם עור וגידים. יש עוד המון מה לעשות בו והרבה לשדרג, אבל זאת רק ההתחלה. אל הבית החדש אני מייבא לאט לאט את הקטעים האהובים עליי שכתבתי בעבר. ייקח לי עוד כמה ימים לסיים את המשימה הזאת ובסופה כל אותם הקטעים יזכו למקום של כבוד בביתם החדש. ומעתה והלאה, זה המקום היחיד בו אכתוב ואפרסם. המקום שלך ושלי.

הפוסט המקום שלך ושלי הופיע ראשון בגולות

חודשים עברו מאז הפעם האחרונה שכתבתי, חודשים ארוכים. זה לא שאיבדתי את הדחף או הצורך לכתוב, זה לא שאני כותב רק כשרע, זה לא קשור לזמן הפנוי שהפך למצומצם יותר ולא קשור לשום דבר אחר כי אלה רק תירוצים, זה הכל עניין של השראה. פשוט מאוד במשך חודשים הייתי עסוק וטרוד בכל מיני דברים, חלקם מעולים וחלקם פחות, ולא היה רגע של פנאי להשראה לשכון בתוכי, לשכון בקרבי.

היום ההשראה הגיעה, היום ההשראה חזרה, היום הצורך והרצון לכתוב וקצת לפרוק שבו אליי כמו בימים ההם, בימים הטובים ההם. וכשרוח הכתיבה נחה עליי אני מיד מוצא את הדרך להניח אותה על הנייר, המחשב או כל אופציה זמינה אחרת.

אז כמו תמיד בחיים גם החודשים הללו התחלקו לשניים, לבן ושחור.
את הטוב אשאיר לסוף ואתחיל עם השחור בקצרה. עברו חודשים לא פשוטים, מצד אחד הרבה התחדש אבל בשורה התחתונה הכל נשאר פחות או יותר אותו הדבר. יש דברים בחיים שגם הזמן כנראה לא יכול להשכיח ולרפא ואנחנו כבני אדם פשוט לומדים לחיות איתם או נאלצים לחיות לצידם.

המזל הטוב שלי שיש גם הרבה לבן בחיים, לבן צבעוני, לבן שמהול בהרבה ורוד, כחול, ירוק ושאר הצבעים והגוונים. והלבן שלי מורכב מהרבה דברים ופרטים קטנים וגדולים כאחד, אבל החלק הצבעוני ביותר שלו הוא את. עוד מעט שנה וזה לא הולך ברגל, שנה של צבעים וריחות, שנה של בישולים, אפייה וארוחות, שנה של טיולים, הופעות, אירועים ובילויים, שנה של הכרויות עם חברים, חברות ומשפחות. שנה של רגעים שמחים יותר וגם קצת פחות, שנה של תמיכה אחד בשני ברגעים הפחות נעימים, שנה של להיות שם אחד בשביל השני בכל רגע, בכל תנאי ובכל מצב. שנה של התרגשות, ריגושים ורגשות, ובעיקר שנה של אהבה ענקית ואינסופית.

אני אוהב אותך בכל ליבי ומאחל לנו שמעתה רק נגדל ונפרח. שנדע לקבל את מה שלא בשליטתנו ונדע לחיות לצד המכשולים שמונחים בדרכינו. אין לי ספק ששנינו נהיה במקומות אחרים וטובים יותר בעוד שנה, אין לי ספק שיחד נוכל לגבור על כל מכשול ונוכל להגשים כל מטרה וחלום.

אוהב אותך מלאכית שלי…

הפוסט שחור, לבן ומה שביניהם הופיע ראשון בגולות