שלושה חודשים שמרגישים כמו שבע שנים טובות
חווים, נהנים, מרגישים, מתרגשים, מבלים
ותמיד תמיד נשאר טעם של עוד ועוד.
ימים ולילות של כמיהה ומחשבות
מדברים, שותקים, צוחקים, בוכים
והרגש מתעצם מיום ליום.

איך מתגברים על הגעגוע?
חיים משבת לשבת
ומנצלים כל רגע ושנייה.
איך מתגברים על המרחק?
עם הרבה קירבה בלב, בנפש ובנשמה.

תמיד שם אחת בשביל השני ולהיפך
עם אוזן קשבת, המון רגישות
גם כשלא יודעים מה להגיד או איך לעזור
שם נמצאים ויש לכך המון חשיבות.
תמיד שם אחד בשביל השנייה ואחרת
ברגעים הטובים, באושר, בשמחה
אבל גם בנפילות, בתהומות
וברגעי המשבר והשבירה.

איך מתגברים על הגעגוע?
חיים מסופ"ש לסופ"ש
לא מוותרים על כלום
נמצאים זו לצד זה בכל עת ודקה.
איך מתגברים על הקשיים?
מרגישים, דואגים, אוהבים
נושמים חזק חזק אחת את השני לריאות
שואפים אחד את השנייה לעמקי הנשמה.

אפשר לתאר את הכל בקצרה
עוצמת רגשות, פרפרים ותשוקות
מה שיש לי בלב את זאת כנראה אף אחד לא ידע
אפשר לסכם את הכל במשפט
אולי קצת נדוש וכנראה גם לא מקורי
אני אוהב אותך ואת זה הכי חשוב שאת תדעי.

חווה איתך אותך
חי אותך איתך
רוצה איתי אותך
אוהב אותך איתי…

הפוסט געגוע הופיע ראשון בגולות

כמו שני אנשים זרים,
נפגשנו לפני מספר חודשים בפעם הראשונה.
דיברנו, צחקנו, ראינו טלוויזיה, אפילו נגיעה פה ושם הוגנבה.
הלכנו לישון בשני חדרים נפרדים,
כמו שני אנשים זרים.

כעבור מספר ימים נפגשנו שוב,
שוב היה כיף, שוב דיברנו, צחקנו והוגנבו מעט יותר נגיעות.
הלכנו לישון יחד באותה מיטה,
עדיין כמו שני אנשים זרים.

עברנו חודשיים מדהימים,
חודשיים של חוויות, מפגשים, בילויים, שיחות רבות,
מעשי אהבים חושניים ומטריפים ובעיקר כיף ואושר עילאי.

ואתמול, מצאנו את עצמנו שוב ישנים יחד באותה מיטה.
שוב, כמו שני אנשים זרים…

הפוסט כמו שני אנשים זרים הופיע ראשון בגולות