המעבר לקיבוץ נחל עוז

זה המשיך עם המעבר לקיבוץ, עם ההיכרות המופלאה עם חברים רבים שכבר מזמן הפכו למשפחה. עם עשייה רבה, תרומה לקהילה, התנדבויות רבות ועוד – ביניהן ניתן למנות את ניהול המדיה החברתית של הקיבוץ (עמוד הפייסבוק של קיבוץ נחל עוז וערוץ היוטיוב של קיבוץ נחל עוז), עריכת טקסי יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, ההתנדבות בצוות הצח״י של הקיבוץ ובצוות מתנדבי כיבוי האש וההצלה ועוד.

הגענו לקיבוץ נחל עוז כזוג וחודשיים לאחר מכן הפכנו לזוג פלוס אלה אחת קטנה ומדהימה. כאן גם נולד העסק שלנו, הסטודיו.

"אבא, אני רוצה תמיד להישאר בקיבוץ נחל עוז"

מאז שאלה גדלה ובגרה, היא חוותה מספר עזיבות של חברים מהגן שלה, שמכל מיני סיבות הוריהם בחרו לעזוב את קיבוץ נחל עוז. במשך תקופה ארוכה, כמעט בכל בוקר שלקחתי את אלה לגן וצעדנו בשבילי הקיבוץ היא תמיד חזרה על אותו המשפט ואמרה לי ״אבא, אני רוצה תמיד להישאר בקיבוץ נחל עוז״. לימדתי את אלה שהבטחות צריך לקיים, ואכן קיימתי. בעתיד כמובן, זה יהיה תלוי גם בה.

תקופה מאתגרת בקיבוץ נחל עוז

חווינו בנחל עוז תקופות מופלאות, אך כמובן שנאלצנו להתמודד גם עם האתגר הגדול של השנה וחצי האחרונות – בדמות צעדות השיבה, ההפגנות על הגדר, השריפות, סבבי ההסלמה, הפיצוצים, אזעקות הצבע האדום ומה לא. אבל כמובן שלא נתנו למצב לשבור אותנו.

קיבוץ נחל עוז – מקום מיוחד

קיבוץ נחל עוז זה מקום מיוחד, וזו ממש לא קלישאה. כל אחד שמגיע לכאן מבין זאת בשנייה הראשונה שהוא נושם את האוויר כאן, נפעם מהמדשאות הירוקות, העצים היפים והפרחים הצבעוניים. זה ממש לא משנה אם נמצאים כאן שעה או למעלה משישים שנה, כמו ותיקי הקיבוץ – יש בנחל עוז משהו אחר שלא תמיד אפשר להסביר במילים, צריך לבוא, לחוות ולהרגיש.

אמנם את מרבית שנותיי ביליתי בחיפה והיא ללא ספק תישאר לעד העיר האהובה עליי בישראל. לא פעם אמרתי שאם צריך לגור בעיר בישראל, אז רק בחיפה. אבל חיפה הפכה מזמן לבית השני שלי, הבית שלי הוא ללא ספק קיבוץ נחל עוז, כאן הלב שלי פועם, פה האהבה שלי נמצאת וללא ספק בנחל עוז ארצה לחיות עד סוף ימיי.

מה השתנה מאז הקבלה לחברות בקיבוץ נחל עוז?

מאז שהתקבלנו לחברות בקיבוץ נחל עוז אני נשאל רבות ״מה השתנה לאחר הקבלה לחברות? הרי אתם כבר כמעט חמש שנים חיים כאן".

בתחילה הייתי עונה כי דבר לא השתנה. מאז שהגענו לקיבוץ נחל עוז הרגשנו שכאן זה הבית וכך אנו מרגישים גם כעת. אך כשחשבתי על השאלה הזאת מעט יותר לעומק הבנתי שלאחר הקבלה לחברות בקיבוץ נחל עוז התווספה לנו לא מעט אחריות, לשמור על הקיבוץ הזה ולשמר את כל הטוב שבו. לדאוג שהקיבוץ הזה יישאר כל כך ייחודי ומיוחד, שהמשהו הזה שכל אחד שמגיע לכאן בפעם הראשונה מרגיש, לא ייעלם.

שקיבוץ נחל עוז יישאר קיבוץ ולא ייאבד את הקיבוציות שלו כפי שקרה בלא מעט קיבוצים. שנדע לשמור על הקיבוץ הנפלא הזה שבנו הוותיקים (שחלקם עדיין חיים איתנו היום) בעמל כפיהם ולא ניתן לו להתפורר כמו קיבוצים אחרים. ושתמיד נזכור את מה שהרגשנו כאן כשכף רגלנו דרכה כאן לראשונה, ונדאג שגם אלה שיגיעו בשנים הבאות ירגישו כאן בדיוק את מה שאנחנו הרגשנו ומרגישים – שקיבוץ נחל עוז זה הבית!

סרטון על המעבר שלנו לקיבוץ נחל עוז ועל החודשים הראשונים בו

רוצים לקבל מידע על אפשרויות הקליטה בקיבוץ נחל עוז? לחצו כאן

שתפו באהבה וזכו למצוות :)

אהבת את הפוסט?

אולי יעניין אותך לקרוא גם את...

קיבוץ נחל עוז זה הלב: מצאתי את מה שחיפשתי ואני לא מתכוון להישבר

קרא עוד »

מבצע עלות השחר – יומן מסע מקיבוץ נחל עוז, עוטף עזה

קרא עוד »

מלחמת שומר החומות – מיומנו של פליט מעוטף עזה

קרא עוד »

הפוסט נחל עוז – הקיבוץ, הבית האהבה (או המסע הביתה לקיבוץ נחל עוז) הופיע ראשון בגולות

חמש שנים בבית – בקיבוץ נחל עוז

*הטור פורסם במקור באתר mynet קיבוץ.

איך מסכמים חמש שנים בחמש מאות מילים? אין ספק שזו משימה מאתגרת. בעוד כשבועיים יצוינו חמש שנים למבצע או למלחמת צוק איתן. שלוש שנים וחצי מתוכן עברו בשקט כמעט מוחלט, אך השנה וחצי האחרונות היו אחרות בתכלית.

גילוי נאות, את צוק איתן עברנו בקיבוץ כפר מנחם (יעל היא בת הקיבוץ וחיינו שם במשך כשנתיים), בטווח הארבעים קילומטר מהרצועה. לקיבוץ נחל עוז הגענו מייד לאחר המלחמה. חיפשנו קיבוץ שיש בו קהילה אמיתית, חיי תרבות, ערבות הדדית, קרוב ככל הניתן לקיבוצים של פעם. בצוק איתן, בזמן האזעקות בכפר מנחם, ידענו על האזעקות בנחל עוז ובסביבה, ומשהו בתת־מודע גרם לי להחליט לבחון את המעבר לאזור. עשרה ימים לאחר שהוכרזה הפסקת האש ביקרנו כאן לראשונה – והתאהבנו. זה משהו באוויר שלא ניתן להסביר במילים, אבל כל מי שמגיע מרגיש זאת מייד. כחודשיים לאחר מכן עברנו לחיות בנחל עוז, ומאז מצאנו כאן בית. חודשיים נוספים עברו, ואלה – בתנו הבכורה – נולדה כאן.

שלוש שנים של גן עדן ושנה וחצי של צעדות השיבה

שלוש שנים וחצי חיינו בגן עדן כמעט מוחלט, אך לא יכולנו להתעלם מהמצוקה הגוברת בקרב שכנינו. בכל חזרה שלנו לקיבוץ בשעות החשכה נגלתה לעינינו רצועת עזה החשוכה, ועימה התובנה המחלחלת שטוב לא יכול לצאת מזה. לא עצמנו את עינינו לנוכח המציאות, והפנמנו שימים מאתגרים יותר אורבים מעבר לפינה.

ואת אשר יגרנו בא לנו. לפני שנה וחצי החלו ההפגנות והפרות הסדר על הגדר, אלו שקיבלו את השם צעדות השיבה. משם התפתחו העניינים לטרור העפיפונים והבלונים, למאות שרפות שכילו עשרות אלפי דונמים של שטחים חקלאיים ושל חורש טבעי. בלוני נפץ, פיצוצים ליליים על הגדר, וההיי לייט – כמובן, עשרה או אחד עשר סבבי הסלמה (תלוי מי סופר) שכללו ירי של מאות פצצות מרגמה ורקטות, תקיפות רבות של חיל האוויר, פיצוצים, יירוטים ומה לא.

עוטף עזה – קליטה וצמיחה או עזיבה ושבר?

בשבועות האחרונים החלו להתפרסם כל מיני כתבות בתקשורת ופוסטים בפייסבוק על השבר שחווים כאן התושבים ועל עזיבות של משפחות בעוטף עזה. אינני מזלזל בדברים, ואינני מקל בהם ראש, אך חשוב להיות כנים ואמיתיים ולשים את הדברים בפרופורציה הנכונה. כל משפחה שעוזבת היא עולם ומלואו. כולם מכירים כאן את כולם, גם אם רק מרחוק, ולכן הכאב של המשפחות הללו הוא הכאב של כולנו.

אבל המציאות היא אחרת לחלוטין, וחשוב לספר אותה. בקיבוץ נחל עוז לא הייתה עזיבה בשל המצב הביטחוני בשנה וחצי האחרונות. אי אפשר להתעלם מעזיבה של מספר משפחות, אך העובדות מדברות בעד עצמן. יש בנייה, מגיעות מאות משפחות, והצמיחה הדמוגרפית בשיאה.

עם זאת, חשוב לא להסתנוור מנתוני הקליטה, כמו שלא צריך לשקוע במרה שחורה עקב העזיבות. אסור להתעלם מהבעיה הקשה ביותר שחווה כל מי שחי כאן – ההתעלמות המוחלטת מצד ההנהגה; ההבנה הברורה שדין מושב משמרת או תל אביב אינו כדין קיבוץ נחל עוז או שדרות. ישנם חברי כנסת ושרים האומרים זאת בפה מלא, אחרים מוכיחים זאת במעשיהם. העובדה היא אחת: אין מדיניות, ולפחות מאז צוק איתן לא ניתן לנו כאן שום אופק, לא בדיבורים ולא במעשים, שמישהו מתכוון לפתור את הבעיה המדינית מול עזה. הלא ברור לכולם שהיא לא תיעלם ולא תיפתר מעצמה.

קיבוץ נחל עוז – קהילה חמה ועוטפת ויופי אין-סופי

החיים שלנו כאן הם חיים נפלאים, וטוב לנו. חבל הארץ הזה מופלא. אנחנו אוטוטו סוגרים חמש שנים בקיבוץ נחל עוז, ומרגישים לחלוטין שזה הבית. ישנה אִמרה שגורה בפי מרבית התושבים בעוטף, ש־95 אחוזים מהזמן כאן הם גן עדן, ושאר חמשת האחוזים הם גיהינום, כשהמצב הביטחוני מסלים. האמת היא ש־99 אחוזים מהזמן הם גן עדן, והאחוז האחד, מאתגר ככל שיהיה, לא ישבור אותנו.

בקרוב נתקבל לחברות בקיבוץ נחל עוז. מצאנו בדיוק את מה שחיפשנו – קהילה חמה ועוטפת, חיי תרבות מגוונים, מרחבים ויופי אין־סופי, חינוך טוב לבתנו, חברים טובים שכבר מזמן הפכו למשפחה, וכן – גם שקט ושלווה (רוב הזמן), שלא ניתן למצוא כמעט בשום מקום אחר בארץ.

מאז שהגענו לא פנטזנו על שום מקום אחר. הדשא של השכן ממש לא ירוק יותר. להפך, בכל בוקר, כשאני לוקח את אלה לגן בשבילי הקיבוץ, אני צובט את עצמי כדי לוודא שאני באמת חי כאן. ואז אני מקנא בעצמי על כך שקיבוץ נחל עוז הוא הבית שלי.

רוצים לקבל מידע על אפשרויות הקליטה בקיבוץ נחל עוז? לחצו כאן

שתפו באהבה וזכו למצוות :)

אהבת את הפוסט?

אולי יעניין אותך לקרוא גם את...

מבצע עלות השחר – יומן מסע מקיבוץ נחל עוז, עוטף עזה

קרא עוד »

מלחמת שומר החומות – מיומנו של פליט מעוטף עזה

קרא עוד »

קיבוץ נחל עוז זה הלב: מצאתי את מה שחיפשתי ואני לא מתכוון להישבר

קרא עוד »

הפוסט קיבוץ נחל עוז זה הלב: מצאתי את מה שחיפשתי ואני לא מתכוון להישבר הופיע ראשון בגולות

רשת האינטרנט הביאה איתה המון דברים נפלאים: גישה למידע אין סופי, יכולת לתקשר עם חברים ומכרים מכל העולם בקלות ובעלות אפסית, אפשרות להכיר חברים חדשים, ליצור קשרים עסקיים, לקדם עסקים פרטיים ועוד. אך בנוסף ישנן גם לא מעט רעות חולות שהתפתחו עם השנים, אחת מהן היא כמובן דואר הזבל.

חברות, עסקים קטנים וגם סתם אנשים פרטיים אוהבים לשלוח דואר לרשימות תפוצה ענקיות, בעיקר עם הצעות לרכישת שרות או מוצר מסוים. כל זאת כמובן ללא בקשה או אישור מפורש מצידם של אותם נמענים.

עם השנים התפתחה חקיקה המותאמת לשינויים הטכנולוגיים המתקדמים, בדגש על רשת האינטרנט. אחד החוקים הטובים והחשובים שחוקקו הוא חוק דואר הזבל (ספאם). ביום 27/5/2008, התקבל בכנסת בקריאה שנייה ושלישית התיקון לחוק התקשורת (בזק ושידורים) בו אישרה הממשלה את הצעת החוק האוסרת על גופים מסחריים לשלוח דואר זבל.

החוק קובע מפורשות כי "לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען". בנוסף, החוק קובע כי מדובר בעוולה אזרחית, המאפשרת לבית המשפט לפסוק פיצויים ללא צורך בהוכחת נזק, בשיעור של עד 1,000 שקל בגין כל דבר פרסומת שנשלח בניגוד לחוק. כמו כן, הפרה של חוק דואר הזבל הינה גם עבירה פלילית, אשר חושפת את השולחים לקנס כספי גבוה הקבוע בחוק העונשין הישראלי.

ולמרות החקיקה חברות ועסקים רבים ממשיכים לזלזל בחוקים ובאזרחים ועדיין שולחים ספאם. הבעיה היא שמרבית האזרחים אדישים או שלא מספיק מכירים את החוק האוסר על שליחת דואר זבל ולכן לא מתלוננים כלפי אותם גופים, עסקים וחברות.

בתאריך 06/03/2011 בשעה 04:07 שוגרה אליי הודעת דואר אלקטרוני מהאתר 'dday' (מקבוצת 'דפי זהב'). כעבור מספר שעות בתאריך 07/03/2011 בשעה 16:33 שוגר אליי מייל נוסף מאותו אתר. כמובן שאותן שתי הודעות דואר אלקטרוני נשלחו לכתובת המייל שלי ללא כל הסכמה מפורשת לכך מצידי.

בפנייה שביצעתי מיד באותו ערב לאתר ולקבוצת 'דפי זהב' ביקשתי להפסיק כל משלוח של דואר זבל אליי מצידם, התרעתי בפניהם על כך שהם עוברים על חוקי מדינת ישראל ועל חוק הספאם והודעתי כי במידה ולא אקבל פיצוי מהם אפנה לבית המשפט.

בתחילה ניסו להתנער מפנייתי בקבוצת 'דפי זהב' וניסו לספר לי שאני רשום לאתר אחר של הקבוצה ('Weekend') ולכן הם יכולים עכשיו להציף את תיבת הדואר האלקטרוני שלי בדואר זבל פרסומי מכל אתר שבבעלותם. כמובן שדברים אלה נוגדים את הוראת החוק הברור, הבהיר והמפורש.

לא ויתרתי לאתר ולקבוצת דפי זהב ולאחר מספר ימים, כאשר הם הבינו שמי שעומד מולם הוא לא פראייר הם הודיעו לי שיפצו אותי כפי שדרשתי. ואכן לאחר כמה ימים הגיע לביתי צ'ק מחברת 'זאפ מחשוב בע"מ' על סך 250 שקלים ועליו כתוב "החזר בגין פיצוי שליחות חומר פרסומי"

אל תוותרו לכל אותם גופים וחברות ששולחים אליכם דואר זבל, עמדו על זכותכם החוקית לבחור ממי לקבל חומר פרסומי וממי לא, ובמידה ואתם נתקלים בחברה שמזלזלת בכם ובחוק בצורה כה ברורה ובוטה, אל תהססו לפנות לאותה חברה וגם לבית המשפט.

קיבלתם דואר זבל, אתם צריכים עזרה או טיפים בהתמודדות עם מצבים דומים – לחצו כאן

הפוסט דואר זבל? לא בבית ספרנו! הופיע ראשון בגולות