*התמונה מכאן

מאבק הקוטג', מחיר הדלק, שביתות הרופאים, מחאת האוהלים. ללא ניהול נכון, כל המאבקים הללו יכשלו בדיוק כמו קודמיהם. על מנת להצליח, צריך להפסיק להתנהל כעדר ללא רועה, צריך להוריד את הכפפות וללכת עד הסוף.

בחודשים האחרונים אנו עדים לניצניו של מאבק חברתי במדינת ישראל. זה התחיל עם ניסיונות להוזלת מחיר הדלק, המשיך עם המלחמה על מחירו של הקוטג' והתעצם עם מאבק הדיור וערי האוהלים שקמו בכל פינה ברחבי הארץ.

זה לא סוד שקשה לחיות במדינת ישראל, זה לא חדש לאף אחד שמרבית האוכלוסייה שמכונה "מעמד הביניים" קורסת תחת הנטל והעומס. כולם יודעים שכמעט בלתי ניתן לרכוש דירה במדינת ישראל, ששכר הדירה גומר במקרה הטוב רק חמישים אחוז מהמשכורת, שבשביל קניות בסופר צריך לקחת משכנתא ושדלק כדאי לאגור כי מי יודע לאן המחיר שלו עוד יאמיר.

את כל הדברים שהזכרתי לעיל מכיר כל אזרח בר דעת במדינת ישראל ועוד דברים רבים אחרים. קשרי ההון והשלטון לא נסתרים מעיניו של אף אחד במדינה, השחיתות השלטונית היא נגע שאין אחד שלא נתקל בה וחוסר האכפתיות של ממשלות ישראל לדורותיהן כלפיי אזרחיהן ידועה למרחקים.

אז מה בעצם קרה לאחרונה?
הבעיה העיקרית היא שלא קרה דבר, הכל כתמול שלשום. מחירי הדיור גבוהים כבר שנים, את החודש אי אפשר לגמור לא מהיום והמשכורות לא מספיקות לעבדים המודרניים לשום דבר מעבר למקום לישון (שכר דירה), אוכל וביגוד, וברוב המקרים היא אפילו לא מספיקה להם לצרכים הבסיסיים הללו.

אפשר לשאול למה התעוררו רק עכשיו אזרחי מדינת ישראל? ובאותה נשימה להזכיר שאותם אלה שהתעוררו עכשיו, הם אלה שבחרו בביבי נתניהו לכהונה שנייה בראשות ממשלת ישראל, למרות כל השקרים שהוא האכיל אותם ואותנו בקדנציה הראשונה. יכול להיות שהעונש הזה בכלל מגיע לנו…

אבל בפועל זה לא ממש משנה. טוב שיש התעוררות של האזרחים, זה בהחלט מרגש. השאלה היא האם זה באמת יעזור, האם באמת יהיה סופסוף שינוי אמיתי במדינת ישראל? האם נהפוך ממדינה שאזרחיה מודאגים ממנה וממעשיה למדינה שדואגת לאזרחיה?

*התמונה מכאן

האם יש לזה סיכוי, האם זה יצליח?
פה נמצאת הבעיה הגדולה ביותר. חווינו וחזינו בעבר בכל מיני ניסיונות למחאות כאלה ואחרות. ממחאות של רופאים, דרך מחאות של סטודנטים, המשך במחאות על מחירי הלחם והדלק וכלה במחאות על שחיתות פוליטית. בפועל, מכל אותן מחאות לצערנו לא יצא דבר. הגענו לשנת 2011 וכלום לא השתנה, עולם כמנהגו נוהג וביבי וחבר מרעיו עדיין אוחזים בקרנות המזבח, עדיין מוכרים לנו אשליות וסיפורים, אבל בפועל לא עושים דבר, לא למעננו ולא למען המדינה.

העניין הוא שכל ההפגנות, המחאות והמאבקים מנוהלים בחובבניות. זה מרגיש מצד אחד טוב שרבים מתגייסים למחאה, יוצאים מהבית להפגנות, לנים באוהלים ברחובות, צובאים על הכיכרות המרכזיים של המדינה. אך בפועל, מדובר על עדר ללא רועה. מפגינים רבים שרוצים שינוי, אך אין להם מנהיג שיוכל לנווט אותם ואת הפעולות שלהם, על מנת להשיג את התוצאה הכל כך רצויה.

מחאת הקוטג' החלה על ידי בחור בשם איציק אלרוב. תחילתה של המחאה נראתה מבטיחה עד מאוד ובניגוד למאבק הדיור גם הוצבו בתחילתה יעדים מאוד ברורים. ממש בהתחלה אמר איציק אלרוב שהיעד החד משמעי הוא הורדת מחיר הקוטג' אל מתחת לחמישה שקלים לגביע.

הבעיה היא שמהר מאוד רשתות השיווק יצאו בכל מיני מבצעים שלרגע הורידו את המחיר. איציק אלרוב וחבריו כנראה התלהבו יתר על המידה וכבר יצאו בהצהרות חדשות על מאבק במחיר הגבינה הלבנה, הצהובה ומוצרי מזון נוספים. בפועל, בסופו של דבר, מחיר הקוטג' ירד, אך לא למחיר הרצוי. בנוגע למחירים של מוצרי מזון אחרים לא רק שלא הייתה ירידה, אלא חלקם אף עלו. המאבק נכשל וכל זאת בגלל ניהול פזיז וכושל של המערכה.

מחאת האוהלים, לאן זה הולך?
מאבק הדיור לצערי נידון ככל הנראה, והלוואי ואני טועה, לאותו כישלון. שוב מדובר על עדר ללא רועה, המונים שיוצאים לכיכרות להפגין, אך אין להם הנהגה מסודרת שיודעת מה היא רוצה, לאן הולכים ואיך משיגים את המטרות. בינינו, גם אין להם ממש מטרות, עד היום, למעלה משבועיים מתחילתה של מחאת האוהלים, אף אחד לא באמת שמע מישהו שמסמן יעדים ברורים למאבק הדיור.

מאבק בשלטון הקר והמושחת של מדינת ישראל צריך להתנהל באופן קשוח, לא סתם אומרים ברומא נהג כרומאי. עם שלטון אטום, מנוקר ולעיתים גם אכזר צריך לנהוג באותו המטבע. וכן, אסור להשתמש במאבק הזה בכפפות של משי. צריך לנקוט גם בצעדים יותר חריפים, אולי על גבול האלימים, כמובן עד כמה שניתן במסגרת החוק.

לשבת באוהלים ברחובות זה נחמד, להפגין בכיכר זה מעולה, לחסום כבישים זה מצוין, אבל זה לא יביא את השינוי. צריך לגבש יעדים ודרישות ברורות ביותר, לעלות בעשרות ואף מאות אלפים לירושלים, לצור על הכנסת ולא לאפשר לחברי הכנסת לעזוב את המשכן, עד אשר כל הדרישות של העם, הצודקות יש לציין, ימולאו.

בעברי הייתי פעיל פוליטי, השתתפתי בהפגנות, יצאתי לכיכרות, ניסיתי ורציתי לשנות. אך כאשר הבנתי איך הדברים עובדים, הרמתי במקום מסוים ידיים. היום אני מאוד רוצה לשוב לאותן עצרות ומחאות, אבל עד שלא אראה הנהגה מסודרת ובעיקר שפויה למאבקים הללו, כנראה שלא אצטרף. עד שלא אבין שהפעם, בניגוד לעבר, הולכים עם זה עד הסוף ומבהירים לממשלה שאנחנו ממש לא העדר שלה ובטח שהרועה לא נמצא בקרבה.

לפוסטים נוספים בקטגורית אקטואליה ופוליטיקה – לחצו כאן

הפוסט עדר ללא רועה הופיע ראשון בגולות

הימים הם ימי חורף שנת 1992. אני נער צעיר בן 17, נמרץ, אופטימי, חדור אמונה, מוטיבציה ואמביציה וגם מעט נאיבי. תמיד הייתי מאוד מגובש בדעותיי ואף פעם לא הייתי אדיש לסביבה, בימים ההם החלטתי לתרגם את המחשבות והרצונות שלי לכדי מעשה והצטרפתי לרצ – התנועה לזכויות האזרח. חשוב לזכור שמדובר בימים של טרום תקופת האינטרנט, אלה ימים שבהם התקשורת בין אנשים במדינה התקיימה במפגשים פנים מול פנים ולא במסנג'ר, SMS או כל אופציה אחרת שאנחנו מכירים היום.

כעבור זמן לא רב החלה מערכת בחירות ורצ התמודדה בשיתוף עם מפלגות מפ"ם ושינוי, תחת השם מרצ – ישראל הדמוקרטית. אני פעלתי באותם הימים במרץ רב, את זמני ביליתי בצמתים, בהפגנות, בעצרות, כנסים, טלפונים ובלא מעט התחככות עם פוליטיקאים. תמיד התנדבתי ראשון לכל פעילות והרגשתי שמדובר בעבודת קודש, הייתה תחושה של שינוי באוויר וכל קול היה מאוד חשוב.

הקיץ הגיע ומערכת הבחירות המשיכה להתחמם. באוויר החם, הלח והדביק של ישראל הייתה אווירה אחרת, אווירה טובה יותר, הייתה אופטימיות. הפעילות ברחוב גרמה לי לעניין וסיפוק אדיר. השיחות עם היריבים הפוליטיים, עם המשוכנעים והמתלבטים היו מאוד מפרות. הייתה הרגשה של עשייה וגם כאשר לא הצלחתי לשכנע הרגשתי שאני הולך עם האמת הפנימית שלי שזה הדבר הכי חשוב.

23.06.1992

היום הגדול הגיע, יום הבחירות. יום מלא בפעילות, אני מתרוצץ בין הקלפיות, המטות, הפעילים, הצמתים. מאמצים אחרונים של שכנוע, ניסיונות להביא עוד מצביעים לקלפי. עוד לפני היוודע התוצאות אני חש בתחושה אדירה של סיפוק, הרגשה שמה שלא יהיה עשיתי את זה וכולנו יחד עשינו את זה.

הערב מגיע והמתח בשיאו, כולנו מתקבצים במטה המפלגה בחיפה מול הטלוויזיה וכוססים בעצבנות את הציפורניים. בדיוק בשעה 22:00 חיים יבין עולה לשידור ומכריז בגאון "מהפך!". הסקרים מנבאים הצלחה מסחררת ותוצאות האמת שזורמות מאמתות את הדברים. מרצ זוכה ב-12 מנדטים וגוש השמאל בראשותו של יצחק רבין ז"ל מבצע את המהפך הבלתי יאומן. שאגות השמחה שפרצו באותו הלילה מהמטה היו אדירות. הדמעות שהציפו אותי היו דמעות של אושר ושמחה וגם לא מעט התפרקות מהמתחים של אותם חודשים עמוסי פעילות. מאוחר יותר יצאנו לרחובות לחגיגות ספונטאניות והייתה תחושת סיפוק מטורפת. הימים שאחרי היו ימים נפלאים, המון מסיבות ניצחון וחגיגות אל תוך הלילה עם כל הפעילים וחברי הכנסת.

בערבות הימים המשכתי בפעילותי הפוליטית ואף נבחרתי לכהן בועידת המפלגה על אחת ממשבצות הצעירים. באותו הרגע הרגשתי שהגעתי לשיא ובשיא כמו שכולם יודעים צריך לפרוש, זה בדיוק מה שעשיתי. מאז במשך שנים נמנעתי מפעילות פוליטית, למרות שתמיד החיידק הזה היה בתוכי.

ביום שלישי הקרוב מדינת ישראל תלך שוב לקלפי, אני בבוקרו של אותו יום אעבוד כרגיל. בערב כמובן אשב צמוד למסך הטלוויזיה ואעקוב מקרוב אחרי התוצאות וההתפתחויות. התחושות שלי לא מנבאות דברים חיוביים, אבל לא תהיה לי ולכולנו ברירה לקבל את דין הבוחר. לקראת מערכת הבחירות הבאה שבטח תתקיים בעוד שנה, שנתיים, שלוש, אני ככל הנראה אאלץ לקבל את דין התנועה ולחזור לפעילות פוליטית. כולי תקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי…

השיר המצורף:
משינה – אז למה לי פוליטיקה עכשיו
מהאלבום: העמותה לחקר התמותה
מילים ולחן: שלומי ברכה

"אלפי שכירים של חרב מתכנסים בתוך מסגד
הם מדברים עליי אך לא איתי
ודוד של השכן שלי קיבל את הסמג"ד
סיפרה אישתו של בן של אחותי
אהה אחותי, אהה אחותי

שרון ושמעון פרס מקימים עוד מפלגה
לפתור את המצב הנוכחי
ובניו יורק המציאו זן חדש של מחלה
ואיש אחד טוען שהוא אחי
אהה אחי, אהה אחי

שיקרתי שאמרתי שהכל כל כך נפלא
כי שום דבר בעצם לא היה נכון
גם הכדור שלנו שהפך למרובע
שכח שהוא עגול
עסקי הרוק'נרול..

בסן פרנסיסקו הגשרים זקוקים להחלמה
ברוסיה עוד אסון של רכבות
ההמונים הפילו בברלין את החומה
ולי ולך נותר רק לקוות
אהה לקוות, אהה לקוות

שיקרתי שאמרתי שהכל כל כך נפלא
כי שום דבר בעצם לא היה נכון
גם הכדור שלנו שהפך למרובע
שכח שהוא עגול
שכח שהוא עגול
שכח שהוא עגול
אני ברוק'נרול

למה אבן ברמאללה סוטה ממסלולה לולה?
למה אבן ברמאללה סוטה ממסלולה לולה?
את וגם אני בתוך ארגז
שר ואת רוקדת במרכז

שיקרתי שאמרתי שהכל כל כך נפלא
שכירים של חרב מתכנסים בתוך האפילה
ובניו יורק המציאו זן חדש של מחלה
מרגיש כל כך נפלא
אנחנו עם סגולה
אנחנו עם סגולה

אז למה לי פוליטיקה עכשיו? "

*הפוסט הנ"ל נכתב לפני הבחירות של שנת 2009 וקטע ממנו עתיד להתפרסם בספר לימוד לבגרות במדע המדינה

הפוסט מיומנו של פעיל פוליטי – אז למה לי פוליטיקה עכשיו? הופיע ראשון בגולות