מתנחלי איתמר היקרים ותמר פוגל,

ליבי איתכם ואני משתתף בצערכם, מי ייתן ולא תדעו עוד צער לעולם. רצח הינו דבר מתועב וכמובן שרצח ילדים הוא שפל המדרגה. הרוצחים אינם בני אנוש, יש להוקיע אותם ולמצות איתם את הדין.

ולמרות זאת וגם בלי קשר אני קורא לכם לחזור הביתה, לישראל. אנחנו מחבקים אתכם, אבל רוצים וצריכים שתהיו קרובים אלינו. הגיע הזמן שמישהו יהיה מספיק אמיץ לומר לכם שתפקידכם ההיסטורי הסתיים. ממשלות ישראל בצעד לא חכם (יש כמובן שיחלקו עליי) שלחו אתכם לשליחות מסוימת, אך כל שליחות מגיעה סופה.

היום אתם תקועים לנו וגם לפלסטינים כמו עצם בגרון. אתם מוקפים בכפרים פלסטינים דוגמת עקראבה, ביתא ועוורתא במקום להיות מוקפים בערים, כפרים, קיבוצים ומושבים שרוצים בכם. שלא יספרו לנו ולכם סיפורים, מדינת ישראל מספיק גדולה בשביל למצוא לכם פתרונות דיור חלופיים ובטוחים בהרבה. בין אם במרכז הארץ ובין אם במקומות אחרים, כמו הנגב למשל.

אתם ושאר חבריכם מהווים מכשול אמיתי לשלום וגם לכך לא תוכלו להתכחש. שלושה ראשי ממשלה בעבר (ביבי, ברק ואולמרט) עמדו על סף חתימת הסכמי שלום ונסוגו רק ברגע האחרון. וזאת בגלל שאתם ושאר מתנחלי יהודה ושומרון מחזיקים אותם במקום הזה שכל לחיצה קטנה עליו עלולה מאוד לכאוב.

היישוב שלכם הוקם בשנת 1984, העולם אז היה אחר לגמרי. העולם התקדם, השתנה, התפתח ורק בנושא ההתנחלויות אנחנו דורכים במקום ומתעקשים כאילו הן מצילות אותנו מכל רעה ופגע.

בשנת 1984 עדיין לא היה אינטרנט ובטח שאף אחד אז לא חשב על שירותים כמו פייסבוק וגוגל. אנשים חיו חיים אחרים, ולכן בין היתר שלחו אתכם אז להקים את איתמר. המלחמות היו שונות, אמצעי הלחימה היו פחות מתוחכמים ולטענת אלה ששלחו אתכם לשם, אתם הייתם חלק מהמלחמה באויב. במילים שלי אפשר להגיד ששלחו אתכם לשם כדי להיות מגן אנושי.

הבעיה היא שהמציאות בהחלט הפכה אתכם למגן אנושי ואתם פעם אחר פעם חווים זאת על בשרכם. ולמרות שאתם מגן אנושי אתם לא באמת מגנים על תושבי ישראל מכיוון שהמפגעים מגיעים גם לכאן ובטח ובטח שהרקטות והטילים שלהם מגיעים.

אם היה לנו ראש ממשלה אמיץ, הוא היה אומר לתמר פוגל את האמת. הוא היה אומר לה שהגיע הזמן לעזוב את ההתנחלות ולעבור לגור במדינת ישראל. אבל היא חונכה בצורה פנאטית מסוימת ובגיל 12 במקום להתאבל ולחוות את הכאב העצום שהיא חווה בפרטיות, היא מדברת בסיסמאות ששמעה מיום היוולדה. וביבי נתניהו עונה לה על הצרכים ומבטיח לבנות עוד בהתנחלויות, כאשר בתוך מדינת ישראל הוא לא טורח לבנות מספיק כדי שמחירי הדיור יגיעו לאיזושהי נקודה של שפיות.

תמר פוגל חוותה כאב שאף אחד לא יכול אפילו להבין ולתאר. הילדה הקטנה הזאת מתחילה התמודדות קשה שתימשך במשך כל ימי חייה. הגיע הזמן שמישהו ישים לדברים הללו סוף כדי שתמר פוגל תהיה הגיבורה האחרונה.

ובנייה של עוד התנחלויות לא תועיל, כמו שהטלת עוצר על כפרים פלסטינים וחיפוש מבית לבית לא תעזור. אנחנו רק מגבירים את השנאה כלפינו ולא רחוק היום בו הפלסטינים יתקוממו כמו המצרים, הטוניסאים והלובים. אז לתושבי איתמר ושאר חבריהם המתנחלים לא תהיה ברירה והם ינוסו על נפשותיהם ויתחננו למדינת ישראל שתקבל אותם לחיקה.

מצער אותי מאוד שבשנת 2011 בחלקים מסוימים במדינת ישראל (למרות שחלקם אפילו לא שייכים לישראל מבחינת חוקיה) קדושת האדמה גוברת על קדושת החיים. במקום לקדש ערכים של שלום, אחווה ואהבה מקדשים שם את המקום ואת האדמה וחבל. לאדמה היום אין כבר כמעט ערך, אוטוטו שתי המדינות הגדולות בעולם יהיו פייסבוק וגוגל, איתמר תהיה עוד מקום נידח על המפה שבקרוב לאף אחד לא יהיה באמת אכפת ממנו.

הפוסט מכתב למתנחלי איתמר ותמר פוגל הופיע ראשון בגולות

הכרתי אותך לראשונה בשנת 1983, הצבע הירוק שלך הימם אותי וגרם לי להתאהבות ממבט ראשון. הייתי אז ילד קטן בן 8 והצלחתי לעקוב אחרייך רק באמצעות מקלט הרדיו. בימים ההם לא הייתה כזאת אינפלציה של ערוצי ספורט, לא היה אינטרנט והאופציה היחידה לדעת מה קורה הייתה "שירים ושערים" המיתולוגית.

בסוף אותה עונה שנינו חגגנו את תואר האליפות הראשון שלנו. ב-26.05.1984 ישבתי צמוד לרדיו וכססתי את ציפורניי במתח. הראש של משה סלקטר ניצח את מכבי רמת עמידר 0-1 קטן והביא לי ולך אליפות היסטורית גדולה.

מאז חגגנו עוד 10 אליפויות ו-4 גביעים. גרמת לי לא פעם להזיל דמעות, גם של אושר וגם של שמחה. עברנו מסעות יפים בגביעי אירופה השונים ולא מעט הצלחות ואפילו נסעתי אחרייך עד לקפריסין כדי לראות אותך מביסה את הליידי האנגלית ממנצ'סטר. מצד שני לעולם לא אשכח את אותה שבת בשנת 86 בה יצאת לבלומפילד והיית אמורה לחזור עם האליפות השלישית ברציפות. אותו משחק היה משחק הליגה הראשון אי פעם ששודר בשידור חי בישראל, בסופו גנבה האדומה מת"א את האליפות בחסות השופט צבי שריר שאישר לטובתה שער מנבדל ברור.

עברנו יחד חוויות אין ספור, ניצחונות רבים, הישגים למכביר וגם הפסדים ורגעים פחות טובים. אבל אני למדתי דבר אחד ממך, מי שלא יודע להפסיד לעולם לא ינצח ולעולם לא יזכה בתארים. אנחנו יחד למדנו להפסיד ולכן הגענו לכל אותם הישגים ורגעים יפים.

את היית ועודך אהבתי השנייה. הפלרטוטים בינינו החלו כאשר אני הייתי נער צעיר בן 10 ואת מזמן זכית לכינוי "הגברת הזקנה". מדי הזברה שלך שבו את עיניי ושידרו לי תמיד כוח ועוצמה.

ההתחלה שלנו לא הייתה ממש טובה, באחת הפעמים הראשונות שראיתי אותך קרה אסון נורא. זה היה הלילה של ה-29.05.1985, את היית בבריסל ואני צפיתי בך במקלט הטלוויזיה. התמונות היו קשות, הרגעים היו עצובים ונוראיים, אוהדים אנגלים שיכורים השתוללו וגרמו למותם של 39 מאוהדייך. האסון ההוא זכה להיקרא אסון הייזל ולמרות גילי הצעיר לא הסכמתי ללכת לישון עד שהמהומות שכחו ועד שבכל זאת נפתח המשחק. בסופו של אותו לילה נורא הנפת את גביע אירופה לאלופות והשמחה הייתה מהולה בעצב נוראי.

מאז המשכתי לעקוב אחרייך מרחוק, זכית בתארים רבים ששימחו אותי מאוד וגם עברת לא מעט משברים ששיאם ירידתך ליגה עקב פרשיית שחיתות. היית בשבילי כמו האישה השנייה, האישה האסורה. ראיתי אותך מרחוק, פנטזתי עלייך, חשבתי עלייך, חלמתי אותך, אך לא יכולתי לגעת.

ובכל זאת פעמיים יצא לי להתגנב אלייך ולפלרטט איתך. הגעתי אלייך לאיטליה הרחוקה וראיתי אותך פעם אחת במילאנו ופעם אחת בטורינו נגד מילאן השנואה. ההשקעה הכספית הייתה גדולה מאוד (כל כרטיס כניסה למשחק עלה כ-200 יורו) ולמרות שפעמיים המשחק הסתיים בתיקו ההשקעה השתלמה. היה שווה לפגוש בך, לראות אותך, להתרגש ממך ואיתך.

תמיד היה לי חלום אחד גדול לפגוש את שתיכן יחד באותו המקום. לא האמנתי שאי פעם זה באמת יקרה, לא חשבתי שהרגע הזה יגיע ואותי ירגש. אבל מסתבר שלפעמים חלומות מתגשמים ועוד כמה ימים באצטדיון רמת גן שלושתנו נפגשים. וזאת לא סתם פגישה ידידותית או חברית, זו פגישה במסגרת הכי חשובה ויוקרתית של הכדורגל העולמי. האהבה הראשונה והירוקה שלי מארחת אותך האישה השנייה והאסורה, הזברה, הגברת הזקנה.

ולי רק נותר להתרגש וליהנות מכל רגע, לי רק נשאר לשבת ביציע, להישען על המושב ולצפות בשתי האהבות שלי מפלרטטות אחת עם השנייה וגם איתי. אחרי מאות פעמים שראיתי את אהבתי הראשונה בארץ וגם פעם אחת בחו"ל, אחרי פעמיים שפגשתי את אהבתי השנייה באיטליה, האיטלקייה באה לבקר אותי ואת אהבתי הראשונה. פעם שלישית גלידה…

הפוסט פעם שלישית גלידה הופיע ראשון בגולות