לפני משהו כמו 5 שנים הגעתי לשחף הביתה. היו אצלו בבית כמה גורים, אבל לשנייה לא הייתה לי התלבטות במי לבחור. האמת היא שלא אני בחרתי, אתה היית זה שבחר. מכולם אתה היחיד שישר בא אליי והתיישב עליי. באותו הרגע הבנתי שאני ואתה מבינים אחד את השני והחלטתי שאתה חוזר איתי הביתה. היית החתול הכי יפה, הכי שובב, הכי מקסים, הכי מתוק וגם הכי שחור.

5 שנים היינו יחד, לא נפרדנו לרגע. בכל לילה הלכת לישון מכורבל עליי ובכל בוקר קמת איתי, עזרת לי להתארגן לעבודה ואז כמובן חזרת לישון. עברנו המון ביחד, אני יודע שגרמתי לך ללא מעט אושר, כמו שאתה גרמת לי. ברגעים הכי קשים שלי אתה היית הכי קרוב אליי, אתה באת אליי כשבכיתי, התחככת בי, התלטפת וידעת להרגיע אותי ולתת לי את התחושה שהכל יהיה בסדר ואנחנו נעבור את כל הקשיים יחדיו.

היית שובב, עשית הרבה שטויות, אבל תמיד ידעתי לסלוח לך, כי היית הכי חמוד בעולם וידעתי שאתה לא עושה את זה מתוך רוע. את החיוך על הפנים שלך תמיד ראיתי, תמיד הרגשתי את האהבה שלך אליי, תמיד ידעתי שלא משנה מה יהיה אתה תחכה לי ליד הדלת כשאחזור הביתה ותתגעגע אליי כשאצא מהבית.

אני מקווה מאוד שאתה מבין את הצעד שעשינו, אני מקווה שאתה יודע שלא הייתה לנו ברירה. כל לילה אני הולך לישון בתקווה שאיפה שאתה נמצא עכשיו טוב לך ואתה מאושר. אני מאוד מקווה שאתה לא כועס עליי או מאוכזב ממני ושאתה עדיין זוכר אותי ואוהב אותי כמו שאני אוהב אותך. אני מודה לך על השנים הארוכות שהיינו יחד, שנים בהם נתת לי ליהנות ממך ונתת לי אהבה שלא הייתה תלויה בדבר. אני יודע שגם לך היה טוב ואם רק הייתי יכול זה היה נמשך לעד.

לעולם לא אשכח את הנסיעה האחרונה שלנו יחד, את היללות החרישיות שלך בדרך, יללות מעטות, כאילו כבר הבנת מה הולך לקרות. כשעצרנו בתחנת הדלק זה היה ממש קשה, בפעם האחרונה הצלחנו להביט אחד לשני בעיניים, בחיי שלא פספסתי את הדמעות שלך והן קרעו לי את הלב. כשהגענו לירון הרגשתי את הפחד שלך, את החשש. למזלי כשחזרתי לבד לחדר הסכמת לבוא אליי, הרמתי אותך על הידיים ונתתי לך חיבוק אחד אחרון.

כולי תקווה שבימים שעברו מאז הצלחת להתאושש ולהתרגל וכבר טוב לך. אני דואג לך מאוד ורוצה שתהיה מאושר כמו שהיית איתי ואפילו יותר. עד שאני ואתה הכרנו לא האמנתי שאוכל אי פעם להרגיש ככה, לפני למעלה מ-5 שנים לא חשבתי שאצליח להתחבר לחתול כמו שהצלחתי איתך, היום אני יכול להגיד בלי להתבייש שאני אוהב אותך הוגו, מתגעגע אליך ולנצח אזכור אותך.

הפוסט הוגו, אני אוהב אותך! הופיע ראשון בגולות

כבר שנים שאני לא גר בבית של ההורים. גרתי שנה עם שני שותפים, תקופה עם שותפה וכבר למעלה משלוש שנים אני מתגורר לבדי. בכל השנים הללו לא הייתה לי הרגשה של בית, הייתה לי תחושה של מקום לגור בו.

את הבית הנוכחי אהבתי יותר מכולם ובחודשים האחרונים ההרגשה התחזקה והשתנתה, בתקופה האחרונה התחושה אחרת והרבה יותר טובה. פתאום יש לי תחושה של שייכות למקום, אני מרגיש בבית, מרגיש טוב.

זה מתחיל מהמרפסת שעוצבה בעזרתך בצורה שונה וממשיך עם התמונות שעשית בשבילי שתלויות על הקיר ואותן אני רואה תמיד כשאני נכנס הביתה. אפילו במקרר אני מוצא את אותה הרגשה, ירקות מעולם לא היו בו עד שהכרתי אותך. הבגדים שלך שנמצאים בסל הכביסה, הנעליים, מברשת השיניים, מברשת השיער ואפילו עדשות המגע גורמים לאווירה ביתית, אינטימית, חמימה ונעימה.

ריחות הבישול של ימי שישי מביאים עימם ריח של בית. לבשל יחדיו זה כיף וזה נותן תחושה של שייכות ועושה טוב על הלב. מסורת האפייה שפיתחנו לעצמנו גורמת להרגשה הביתית להתעצם, אין דבר טוב יותר מעוגיות ביתיות שנעשות במו ידינו שיכול להעצים ולחדד את התחושה המתוקה של בית.

עדיין מדי פעם כשאני נכנס הביתה יש הרגשה שמשהו חסר. עדיין מדי פעם כשאני פותח את הדלת אני לא מרגיש שהבית מלא ושלם. עדיין בתחושה יש הרבה דברים שמזכירים, מנעימים ומחייכים, אבל כשאת לא כאן איתי הגעגוע גדול. ולמרות שאת לא כל הזמן נמצאת הדברים שלך, העיצוב שלך, הזיכרונות ממך, שאריות הבישול מסופי השבוע, העוגיות והריח הטוב שלך שמופץ מבגדיך, מהמגבת שלך ומהמצעים, גורמים לי להרגיש בבית ולא סתם במקום שבו אני גר…

הפוסט להרגיש בבית הופיע ראשון בגולות

כשאני איתך אני לא רוצה לישון
האדרנלין זורם בדם
לא רוצה להפסיד רגע או שנייה
רוצה לנצל כל דקה ודקה.

כשאני איתך אפילו השחור כבר לא שחור
הוא הופך אפור, כחול, ירוק וגם ורוד.
הכל מרגיש כל כך נכון
תחושה שלנצח זו המשימה הכי פשוטה.

כשאני איתך אנחנו שניים
שמרכיבים שלם חזק
שיכולים ומצליחים
עם כל אתגר וכל דבר

כשאני איתך מחזיק ידיים
הלב דופק, פועם חזק
כשמתחבקים ומתנשקים
אני מרגיש כה בר מזל

כשאני איתך האהבה היא כה גדולה
הכל מרגיש מאוד טבעי
הכל זורם כל כך נקי
רוצה אותך תמיד איתי

כשאני איתך אני רוצה רק עוד ועוד ועוד ועוד
וכשאני לבד אני רוצה רק איתך.

הפוסט כשאני איתך הופיע ראשון בגולות

שלושה חודשים שמרגישים כמו שבע שנים טובות
חווים, נהנים, מרגישים, מתרגשים, מבלים
ותמיד תמיד נשאר טעם של עוד ועוד.
ימים ולילות של כמיהה ומחשבות
מדברים, שותקים, צוחקים, בוכים
והרגש מתעצם מיום ליום.

איך מתגברים על הגעגוע?
חיים משבת לשבת
ומנצלים כל רגע ושנייה.
איך מתגברים על המרחק?
עם הרבה קירבה בלב, בנפש ובנשמה.

תמיד שם אחת בשביל השני ולהיפך
עם אוזן קשבת, המון רגישות
גם כשלא יודעים מה להגיד או איך לעזור
שם נמצאים ויש לכך המון חשיבות.
תמיד שם אחד בשביל השנייה ואחרת
ברגעים הטובים, באושר, בשמחה
אבל גם בנפילות, בתהומות
וברגעי המשבר והשבירה.

איך מתגברים על הגעגוע?
חיים מסופ"ש לסופ"ש
לא מוותרים על כלום
נמצאים זו לצד זה בכל עת ודקה.
איך מתגברים על הקשיים?
מרגישים, דואגים, אוהבים
נושמים חזק חזק אחת את השני לריאות
שואפים אחד את השנייה לעמקי הנשמה.

אפשר לתאר את הכל בקצרה
עוצמת רגשות, פרפרים ותשוקות
מה שיש לי בלב את זאת כנראה אף אחד לא ידע
אפשר לסכם את הכל במשפט
אולי קצת נדוש וכנראה גם לא מקורי
אני אוהב אותך ואת זה הכי חשוב שאת תדעי.

חווה איתך אותך
חי אותך איתך
רוצה איתי אותך
אוהב אותך איתי…

הפוסט געגוע הופיע ראשון בגולות