רשת האינטרנט הביאה איתה המון דברים נפלאים: גישה למידע אין סופי, יכולת לתקשר עם חברים ומכרים מכל העולם בקלות ובעלות אפסית, אפשרות להכיר חברים חדשים, ליצור קשרים עסקיים, לקדם עסקים פרטיים ועוד. אך בנוסף ישנן גם לא מעט רעות חולות שהתפתחו עם השנים, אחת מהן היא כמובן דואר הזבל.

חברות, עסקים קטנים וגם סתם אנשים פרטיים אוהבים לשלוח דואר לרשימות תפוצה ענקיות, בעיקר עם הצעות לרכישת שרות או מוצר מסוים. כל זאת כמובן ללא בקשה או אישור מפורש מצידם של אותם נמענים.

עם השנים התפתחה חקיקה המותאמת לשינויים הטכנולוגיים המתקדמים, בדגש על רשת האינטרנט. אחד החוקים הטובים והחשובים שחוקקו הוא חוק דואר הזבל (ספאם). ביום 27/5/2008, התקבל בכנסת בקריאה שנייה ושלישית התיקון לחוק התקשורת (בזק ושידורים) בו אישרה הממשלה את הצעת החוק האוסרת על גופים מסחריים לשלוח דואר זבל.

החוק קובע מפורשות כי "לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען". בנוסף, החוק קובע כי מדובר בעוולה אזרחית, המאפשרת לבית המשפט לפסוק פיצויים ללא צורך בהוכחת נזק, בשיעור של עד 1,000 שקל בגין כל דבר פרסומת שנשלח בניגוד לחוק. כמו כן, הפרה של חוק דואר הזבל הינה גם עבירה פלילית, אשר חושפת את השולחים לקנס כספי גבוה הקבוע בחוק העונשין הישראלי.

ולמרות החקיקה חברות ועסקים רבים ממשיכים לזלזל בחוקים ובאזרחים ועדיין שולחים ספאם. הבעיה היא שמרבית האזרחים אדישים או שלא מספיק מכירים את החוק האוסר על שליחת דואר זבל ולכן לא מתלוננים כלפי אותם גופים, עסקים וחברות.

בתאריך 06/03/2011 בשעה 04:07 שוגרה אליי הודעת דואר אלקטרוני מהאתר 'dday' (מקבוצת 'דפי זהב'). כעבור מספר שעות בתאריך 07/03/2011 בשעה 16:33 שוגר אליי מייל נוסף מאותו אתר. כמובן שאותן שתי הודעות דואר אלקטרוני נשלחו לכתובת המייל שלי ללא כל הסכמה מפורשת לכך מצידי.

בפנייה שביצעתי מיד באותו ערב לאתר ולקבוצת 'דפי זהב' ביקשתי להפסיק כל משלוח של דואר זבל אליי מצידם, התרעתי בפניהם על כך שהם עוברים על חוקי מדינת ישראל ועל חוק הספאם והודעתי כי במידה ולא אקבל פיצוי מהם אפנה לבית המשפט.

בתחילה ניסו להתנער מפנייתי בקבוצת 'דפי זהב' וניסו לספר לי שאני רשום לאתר אחר של הקבוצה ('Weekend') ולכן הם יכולים עכשיו להציף את תיבת הדואר האלקטרוני שלי בדואר זבל פרסומי מכל אתר שבבעלותם. כמובן שדברים אלה נוגדים את הוראת החוק הברור, הבהיר והמפורש.

לא ויתרתי לאתר ולקבוצת דפי זהב ולאחר מספר ימים, כאשר הם הבינו שמי שעומד מולם הוא לא פראייר הם הודיעו לי שיפצו אותי כפי שדרשתי. ואכן לאחר כמה ימים הגיע לביתי צ'ק מחברת 'זאפ מחשוב בע"מ' על סך 250 שקלים ועליו כתוב "החזר בגין פיצוי שליחות חומר פרסומי"

אל תוותרו לכל אותם גופים וחברות ששולחים אליכם דואר זבל, עמדו על זכותכם החוקית לבחור ממי לקבל חומר פרסומי וממי לא, ובמידה ואתם נתקלים בחברה שמזלזלת בכם ובחוק בצורה כה ברורה ובוטה, אל תהססו לפנות לאותה חברה וגם לבית המשפט.

קיבלתם דואר זבל, אתם צריכים עזרה או טיפים בהתמודדות עם מצבים דומים – לחצו כאן

הפוסט דואר זבל? לא בבית ספרנו! הופיע ראשון בגולות

נשיא המדינה לשעבר הוא עבריין מין סדרתי, זה משפט קשה ובלתי נתפס. אני חושב על הדברים שוב ושוב ומתקשה לעכל אותם, מתקשה לקלוט שהאיש הקטן והעלוב הזה הטיל כתם כל כך גדול ונורא על מדינת ישראל.

מספיק לראות את החבורה האלימה הזאת שהקיפה אותו בדרך לכל דיון שהתנהל בבית המשפט כדי להבין שהוא חי בעולם אחר, עולם משל עצמו. הבעיה היא שבעולם ההוא שבו הוא חי היו חוקים אחרים, כללים שונים וערכים שחלים רק עליו ועל סביבתו (או שאולי לא היו כלל ערכים).

ובאותו עולם בו הוא חי הוא הרשה לעצמו לעשות מה שהוא רוצה ולפגוע בדרך בנשים רבות, אני בטוח שלא כולן יצאו וסיפרו על כך. אין לי גם ספק שהוא פגע לא רק בנשים ולא רק בתחום המיני, אלא גם באנשים ובתחומים אחרים, אבל לכך אין הוכחות ועל כך עד היום אף אחד לא התלונן, אז כל הדברים הללו יישארו לוטים בערפל.

בשורה התחתונה מדובר בנשיא שאנס, בנשיא שהטריד מינית, שביצע מעשים מגונים, ששיבש הליכי משפט ועוד. משה קצב נשאר רוב הזמן בפנים חתומות, לא הודה במעשיו, לא התחרט ובטח שלא התנצל. ועל כך הוא נענש, יש יגידו שבחומרה ויש יגידו שבאופן קל מדי, אך הדבר החשוב הוא שמשה קצב ילך לכלא ולהרבה זמן. שם יהיה לו את הזמן לחשוב על הדברים הנוראים שהוא עולל.

אולי היה ראוי יותר אם היה מקבל עשרים שנות מאסר, אך גם העונש שהוא קיבל הוא מספק וראוי לטעמי. כולי תקווה שבית המשפט לא ידחה את ביצוע גזר דינו וב-8 למאי נצפה כולנו בשידורי הטלוויזיה שיראו את משה קצב, האדם הקטן והנאלח, מתחיל לשלם את חובו לחברה.

שבע שנות המאסר שהוא קיבל להערכתי יסיימו את חייו והוא לא יראה יותר אור יום כאדם חופשי. אין לי שום חמלה, צער או אמפטיה כלפיו ואני מאחל לכולנו שנפטרנו מעונשו של זה. דמעות התנין שלו וההתקפות שלו על בית המשפט והתקשורת לא עושות עליי שום רושם מיוחד, הוא אדם שפל וכראוי לאדם כזה הוא ינמק בכלא, כנראה עד סוף ימי חייו.

כולי תקווה שכל אותן בחורות שנפגעו ממעשיו יצליחו איכשהו לשים את הדברים מאחוריהן ויתחילו לשקם את חייהן. אין לי ספק שלעולם הן לא ישכחו את מה שהן עברו ולעולם הן לא יחזרו לחיים נורמאליים לחלוטין, אך אני מקווה שהן מצאו קצת שקט ונחמה בהכרעה של בית המשפט.

לסיום אני אתפלל שכל אזרח במדינה הפנים את המסר של בית המשפט ולמד את הלקח. בין אם מדובר באישיות ציבורית ובין אם מדובר באדם רגיל מן השורה. הגיע הזמן שהאלימות בחברה שלנו תיפסק, שנשים יוכלו לצעוד ברחוב או להגיע למקום העבודה שלהן בלי מורא ופחד והגיע הזמן שאנשי ציבור יבינו שהם לא יכולים לנצל את מעמדם ותפקידם. אני מקווה שעכשיו זה ברור ומובן.

זה לא יום שמח למדינה, זה יום עצוב. אך אולי גם הסמליות שיש בתאריך שבו משה קצב צריך להיכנס לכלא יכולה לתאר את התחושות ביום הזה. כמו המעבר מיום הזיכרון העצוב ליום העצמאות השמח, כך העצב והשמחה ביום הזה מתערבבים להם. עצב שדבר כזה קרה במדינת ישראל, אך שמחה על כך שבית המשפט נתן הכרעת דין וגזר דין כל כך ברורים ובמקום מסוים גם קשים.

*התמונה מתוך ויקיפדיה

הפוסט אנסי קצב הופיע ראשון בגולות